מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה: משלי עשרים ותשעה.

יַעֲמִיד אָרֶץ:

יעמיד ארץ מבחינת שהארץ מקיימת את תושביה, את פרנסתה שלה עצמה.

והוא עושה זאת על פי משפט כדרך הארץ.

על משל רעיית הצאן, הרועה מוביל את הצאן שלו לכר הדשא, למזונו. לפרנסתו. לפרנסה טובה.

ובזאת הוא מעמיד את נחלתו שלו במקרה שלו.

במקרה מלך, רועה גדול, הוא מעמיד ארץ.

התרומות נחשבות לרעל. למלך שמולך על הארץ בדרך כזאת שהוא לא מעמיד ארץ מהבחינות שהזכרתי שהארץ אינה מפרנסת את תושביה וההזדקקות של הארץ לתרומה היא כמו רעל ולכן:

וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה:

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.  וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר.  הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:  אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:  פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם--וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל:

המלך הזה מוביל ארצו למזון מורעל.

על משל החמאס, הוא יצא למלחמה בה הוא תקף אזרחים אם פנים מול פנים ואם בטילים המטרה שלו הייתה אזרחים, ישובי אזרחים. חמאס פתח מלחמה ועוד לא העמיד את עמו ולכן עמו במצב הזה של ארץ חרבה הנזקקת לתרומות ואם זה לא נצחון של ישראל אני לא יודעת מה הוא נצחון לעיני ביבי.

מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה: משלי עשרים ותשע.

מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ:

הנתינה לאביון היא על פי חוק, על פי ציווי קונה שמיים וארץ בתמורה לזה, אתה נותן לזה את זה וזה לא נחשב תרומה, זאת צדקה כי בצדקת בורא עולם מגיע לזה את זה:

מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ:  לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו, כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה.  אֶת־הַנָּכְרִי, תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת־אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ.  אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן:  כִּי־בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן־לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.  רַק אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.  כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ. דברים.

ובהמשך:

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת־הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ:  כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל־מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.  כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. דברים.

יש את המלך הזה ויש את המלך זה:

וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה:

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.  וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר.  הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:  אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:  פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם--וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל:

רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁ: משלי- עשרים ותשע.

רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל:

זה ברור שיש שמשחרים לפתחו של מושל מתוך מקום של חנפים שלעתים מוטבים של המושל, אדם כזה נהנה מריבוי כזה כשהוא בעמדה הזאת.

בסופו של יום שיהיה ברור:

וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁ:

בורא עולם שופט את כל אלה.

ושוב חשוב לזכור, שלמה מעיד או אומר דבר כעובדה. שכך הדבר ולא עוד.

הוא לא אומר שהדבר טוב או רע. זאת עובדה. כי יש גם מושל כזה:

מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים: משלי עשרים ותשע.

זה כמו בעל עסק שיש לו נאמן לכל מיני עניינים... עניינים אתם יודעים... או כמו שאומרים- יד שמאלו. לכל העיסקאות ב"שחור" כמו שאומרים..--- הוא הסוכן הזה.

והוא גם הגובה הזה..

כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים:

כמושל הוא גם שופט את אלה וגם את אלה ומטיב עם אלה ולא מטיב עם אלה ומצר על אלה ולא על אלה. ומשכך יש שיבחרו לבקש את פניו.

ברור שאדם שאינו רשע, היה מסרב לפקודה של המושל הזה.

מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים: משלי עשרים ותשע.

כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים:

זה כמו כמו בגיסטאפו, נגיד היה גרמני משקר על יהודי, אז הוא היה מקשיב לו.

מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר:

מקשיב לו ושולח את אלה להחיל דין שקר על היהודי:

כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים:

ברור שאדם שאינו רשע, היה מסרב לפקודה של המושל הזה.

וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט– הריגת האדם הזה נחשבת לשפיכת דם נקי– וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה–וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים– מתוך המקום הזה תחשבו על החילים היהודים שבשגגה הרגו יהודים.

קודם כל חילצו את רחב ולוט ורק לאחר מכן החריבו את העיר ומשכך המוסר הנלמד מכך, שיש לשחרר השבויים לפני החרבת חמאס– פרשת לוט ואברהם.

לפני קריאת דברי הבאים- קו חשיבה מנחה.

אפילו שאתה גיי פרינדלי, אפילו שאתה מתעב את דברי בעניין ההומו. אפילו שאתה חש תחושת אי נוחות מדבר התורה בענינו של זה.

תקרא את דברי מתוך המקום שעניינו של זה בזה וישיבתו של של זה עם זה, מוכיחה שזה שקר וכזב בעניין תורתינו אומנותו ומשכך:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא.

ברור  שאלה אינם שומרי תורה.

בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ:

"החידון העולמי אורגן והופק מאז ייסודו ועד שנת 2015 על ידי חיל החינוך והנוער של צה"ל, בשיתוף משרד החינוך, הסוכנות היהודית, קק"ל, ההסתדרות הציונית העולמית וארגונים נוספים. השופטים וחברי הנשיאות מתמנים כנציגים של גופים אלו. החל מ־2016 עברו ניהול החידון והפקתו למינהל חברה ונוער במשרד החינוך^[12]. " וויקיפדיא.

המהלך להעברת ניהול החידון למשרד החינוך נעשתה על ידי אלה:

כידוע לכולנו בנט מאשר את ההומו, גם חתן התורה האחרון, אישר את השופט ההומו בחידון תנ"ך:

ברור שהאנשים האלה אינם שומרי תורה.

ומשכך הם במקום הזה:

בְּאֵין חָזוֹן.

ולמקום הזה של השקר הזה של אין החזון רוצה בנט ודומיו להוביל אתכם.. אם תבחרו בו לראשות ממשלה:

שיהיה ברור לכם שבנט הוביל ומבקש להמשיך להוביל את ישראל לאסון. בנט יודע את הדין על האישור הזה מהמקום הזה:

יִפָּרַע

מלשון פרוע, מופרע, דפוק שרץ לכל כיוון ללא הועיל.

אני טוענת מהונדס, להרשיע את ישראל כדי לעושקו:

אסור שהאנשים האלה שאינם לומדי תורה באמת, אסור שהחבורות האלה יוכרו כשומרי תורה בישראל.

והחתן תורה הזה לא יוצא כחתן הזה:

וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: תהלים.

הוא באורחות ההומו... תועבה.

ובאין חזון יפרע, אסביר זאת על משל הרגולציא, חסם על אנשי עסקים שלא ישתלללו יותר מידי.

עסק מטרתו להרוויח כסף כמה שיותר וזה בסדר, כשר כלכלה הוא אדם ללא חזון. ולכן אין רגולציות מתאימות ולכן פרע, לכן דרך הכלכלית נוסח המערב הפרוע בארץ...

יִפָּרַע

שני המשפטים אומרים בדרך לעומתית את אותו הדבר:

אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף: משלי עשרים ותשעה.

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה: משלי עשרים ותשעה.

הסבר:

אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה- כמו לרוקן את שבורא עולם נפח באדם:

ואלה ישיבו:

וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף:

על המשל הזה:

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי: וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם: תהלים.

במקרה השני, זה ביחס לאדם חוטא המשול לכסיל שמעשיו למעשה כמו כורתים נפשו:

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל:

לעומתו החכם ישבח את הניתן לו:

וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה:

על המשל הזה:

זה:

לעומת זה:

אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה:

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל:

וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף:

וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה:

הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא:  לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ: קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט:  לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ: כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ:  אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם:  לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ:  אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים:  הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם:  שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם:  יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ:  יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ:  יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר: הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד:  אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ:  וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים:  נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ: הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת: מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה:  (ראית) רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע: יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב: מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר: מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב: וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה: כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ: כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ: אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו: הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ: כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת: אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: ישעיהו.

שר, ראש הממשלה, בבואך להחליט מה הנכון לעשות, אם לפדות השבויים תמורת התגמשות כמו שאומרים.. או להמשיך במבצע עד הסוף. נקודה למחשבה- המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. בספרטא היו מעלים דרגה את היווני העבד להם באם הציל נפש אחת מספרטא. ההליותי היה עובר למעמד פריאוק באם היה עושה זאת. תחשוב על זאת כשאתה קובע בזאת, שר, ראש הממשלה.. דמיון מודרך.

"במשנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה' נאמר:

לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" וויקיפדיא.

יען כי כולנו מאדם אחד שמצלעו אשתו ומהם הלאה. זה משמעותו של האדם היחיד מבחינת פוטנציאל ומשכך נקבע הדבר.

מהבחינה הזאת, כל דוס מצוי מבחינת מי הוא אומר שהוא, עליו להתייצב בכיכר החטופים בירושלים ובתל אביב לדרוש לקיימא זאת בדיוק כמו שעשית זאת בכיכר השבת בימא דה קדמא לזאת.

יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת: משלי- עשרים ותשע.

וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבֽוֹ: שמות.

לעתים יש המבקשים להדר עני כדי שלא יצדק בריבו, כדי לקחת את צדקת העני ולהרשיעו.

מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן: משלי- עשרים ותשע.

לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:  יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה: יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק: תהלים.

יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק:

במשפט הזה האדם הזה מורשע, האדם שהידר עני כדי להצדיק עצמו תוך הרשעת העני כעושה זאת, על המשל הזה:

כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי:  אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי:  יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל:  וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי: תהלים.

ולכן מלך שופט באמת ירשיע את זה:

אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן: משלי עשרים ותשע.

אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה הוא ההיפך מרֹעֶה זוֹנוֹת.

שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ: משלי- עשרים ותשע.

יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ: משלי- עשרים ותשע.

שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה:

על משל חושך שבטו שונא בנו:

יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ:

האדם שמייסר בנו זה אדם שמחנך בנו עוד שצעיר ולכן:

לעומתו שלא מחנך אותו, לא מייסר אותו במשמעות שאם עשה משהו לא טוב בצעירותו האב לא מוכיח את בנו, נותן לו לגדול פרא, כמשלח את בנו. ולך תדע מה יעשה שיגדל ומשכך יש התכנות:

וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ:

עם הסתייגות:

ברור שמדובר על אב ואם ישרי דרך, אב ואם פושעים, לא ירגישו מבויישים כשילדיהם ממשיכים את דרכם הזאת:

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ: משלי- עשרים ותשע.

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל:

אדם צדיק יראה עושה עוון כתועבה לו.

לעומתו הרשע, הוא הפוך במחשבתו:

וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ:

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ: משלי- עשרים ותשע.

זה ברור ומובן:

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל:

אדם צדיק יראה עושה עוון כתועבה לו.

לעומתו הרשע, הוא הפוך במחשבתו:

וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ:

ישר הדרך מאיים על הרשע, קיומו של ישר הדרך כאור הנבדל מהרשע/החושך ומשכך ניתן להבדיל בין חושך לאור כקיומו של הצדיק הוא האור לנראות החושך והרשע הזה רוצה להסתיר עצמו לעתים גם לעיני עצמו, כי קיימות הצדיק מאירה גם לרשע לראות חשכותו שלו עצמו.

הרשע הזה לעיתים ירצה להחשיך את הצדיק, כפי שביאר דוד:

הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק: איוב.

(הדבר לא קשור לסטרייט/ישר או לא סטרייט/ישר במובן של העדפות מניות, אל קפונה לא היה הומו, גם אייכמן, גם בני סלע לא היה הומו, נראתה התופעה של רשע שמעמיד עצמו לעומת הומו ושבכך מבקש ליישר עצמו. על משל שנאמר, גם לאייכמן היו ילדים. וברור שלא לאשרי אשפתו של זה).

יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת: משלי עשרים ותשע.

מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן: משלי עשרים ותשע.

חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד: משלי עשרים ותשע.

למחשבה:

דְרָכָיו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם: אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע: אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן: תהלים.

להבנה:

זה:

אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד:

שומע את זה:

אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן:

שומע ולא אומר דבר יען כי:

חוֹלֵק עִם גַּנָּב:

רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה: משלי עשרים ותשע.

על המשל הזה:

רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁ: משלי עשרים ותשע.

זה כמו שאדם פושע משלם שוחד לשופט האוויל שמזכה אותו:

אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת: משלי עשרים ותשע.

רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל:

וכולם חושבים שהוא חף מפשע ויש לו כבוד בחברה.. ובכל זאת:

וגם שיש שמחה הוא לא לא ממש שמח..

וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת:

הוא לא רגוע.

וְרָגַז.

הוא יודע שהוא לא זכאי. שחוקו של האדם הזה היא כשמחת שקר של אדם שכוסה עוונו ומשכך הוא זכאי בעיני החברה, על המשל הזה:

האם האדם הזה שלא זכאי אך לא מתבייש, נושע בתשועה הזאת:

השופט האויל הוא האדם הזה:

חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד: משלי עשרים ותשע.

למחשבה:

דְרָכָיו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם: אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע: אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן: תהלים.

להבנה:

זה:

אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד:

שומע את זה:

אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן:

שומע ולא אומר דבר יען כי:

חוֹלֵק עִם גַּנָּב:

ויש את הצד השני  האדם שהפושע הזה והשופט האויל חטאו לו.

יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת:  משלי עשרים ותשע.

על המשל הזה:

רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁ: משלי עשרים ותשע.

רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה: משלי עשרים ותשע.

למחשבה:

האדם הרשע בדבר זה הוא פושע שנשפט משפט שקר וזוכה למראית עין אדם, צריך לחשוב על האדם  שפשע, ונשפט משפט אמת והורשע וישב בכלא ושילם בעבור עוונו ולאחר ריצוי עונשו שוחרר כאחד האדם. ברור שהפושע הזה כיפר בעבור עוונו, שלא כמו הפושע שכוסה עוונו. ביאור על פי שלמה המלך:

כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ:  וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר (בנית) בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם: כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל: לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ: כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יְהוִה: מלכים.