חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה– על המשל הזה– יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ- על משל חושך שבטו שונא בנו– שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה.

אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן: משלי עשרים ותשע.

אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה הוא ההיפך מרֹעֶה זוֹנוֹת.

שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ: משלי- עשרים ותשע.

יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ: משלי- עשרים ותשע.

שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה:

על משל חושך שבטו שונא בנו:

יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ:

האדם שמייסר בנו זה אדם שמחנך בנו עוד שצעיר ולכן:

לעומתו שלא מחנך אותו, לא מייסר אותו במשמעות שאם עשה משהו לא טוב בצעירותו האב לא מוכיח את בנו, נותן לו לגדול פרא, כמשלח את בנו. ולך תדע מה יעשה שיגדל ומשכך יש התכנות:

וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ:

עם הסתייגות:

ברור שמדובר על אב ואם ישרי דרך, אב ואם פושעים, לא ירגישו מבויישים כשילדיהם ממשיכים את דרכם הזאת:

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ: משלי- עשרים ותשע.

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל:

אדם צדיק יראה עושה עוון כתועבה לו.

לעומתו הרשע, הוא הפוך במחשבתו:

וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ:

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ: משלי- עשרים ותשע.

זה ברור ומובן:

תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל:

אדם צדיק יראה עושה עוון כתועבה לו.

לעומתו הרשע, הוא הפוך במחשבתו:

וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ:

ישר הדרך מאיים על הרשע, קיומו של ישר הדרך כאור הנבדל מהרשע/החושך ומשכך ניתן להבדיל בין חושך לאור כקיומו של הצדיק הוא האור לנראות החושך והרשע הזה רוצה להסתיר עצמו לעתים גם לעיני עצמו, כי קיימות הצדיק מאירה גם לרשע לראות חשכותו שלו עצמו.

הרשע הזה לעיתים ירצה להחשיך את הצדיק, כפי שביאר דוד:

הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק: איוב.

(הדבר לא קשור לסטרייט/ישר או לא סטרייט/ישר במובן של העדפות מניות, אל קפונה לא היה הומו, גם אייכמן, גם בני סלע לא היה הומו, נראתה התופעה של רשע שמעמיד עצמו לעומת הומו ושבכך מבקש ליישר עצמו. על משל שנאמר, גם לאייכמן היו ילדים. וברור שלא לאשרי אשפתו של זה).

יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת: משלי עשרים ותשע.

מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן: משלי עשרים ותשע.

חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד: משלי עשרים ותשע.

למחשבה:

דְרָכָיו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם: אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע: אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן: תהלים.

להבנה:

זה:

אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד:

שומע את זה:

אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן:

שומע ולא אומר דבר יען כי:

חוֹלֵק עִם גַּנָּב: