נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן: משלי- עשרים.

נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם:

הנשמה שבורא עולם נפח באדם היא הנר היא האור באדם עוד בבטן אימו:

חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן:

על המשל הזה, שהאדם, גוף האדם הם למעשה הבגד על הנשמה:

לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם: הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ: וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ: תהלים.

כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ:

וגוף האדם הוא לבוש עוד בימים שהאדם בבטן אימו:

שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי: ישעיהו.

מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי:

גם שלמה קיבל שם מיוחד מבורא עולם:

וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן (ויקרא) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ: וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה: שמואל.

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה:

וידידיה בנה את בית המקדש כמבואר בתהלים:

עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד: תהלים.

בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד:

למחשבה, האדם הראשון (גם התרנגולת), לא נולד ממעי אימו:

וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:  בראשית.

האדם יוצר מהאדמה.

בורא עולם נפח באפו נשמת חיים:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים

ורק לאחר מכן נהיה נפש חיה, כנראה שאותו הדבר גם ברחם שהאדם נהיה שלם, כבגד שלם , שיש לו אף שממנו נופח בו בורא עולם נשמת חיים עד אז הוא לא נחשב לחי ורק אז:

וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

ולמרות שמבטן האם:

חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל:הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת:

כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן:

לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם: משלי עשרים.

כנלמד מתורתינו יין זה לא חטא, מותר לשתות יין, אך לשתות נכונה, לא לשגות בו, במקום הנכון, בזמן הנכון, בדרך נכונה, ולא להגיע למקום הזה מיין:

לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר:

ומשכך:

וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם:

יש היתר לשתות יין ושיכר, יש דרך לשתות יין ושיכר.

וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר-תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֨יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָֽלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָֽׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ: וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ:

הדגשה:

וּבַיַּ֨יִן֙:

ולא רק יין, גם שכר:

וּבַשֵּׁכָ֔ר:

ו:

וְשָֽׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ:

כמבואר ביתך הכוונה:

אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֨ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַֽאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֖י אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְשָֽׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ.

מיין לא משתכרים, משיכר כן משתכרים, כשמו כן הוא. וכמו שאפשר לשגות ביין אפשר גם לשגות בשיכר, כמו אלכוהליסט.

וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה: ישעיהו.

גם אברהם עשה משתה שנולד יצחק:

וַיֶּֽאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה–

גם בעת שנגמל יצחק אברהם עשה משתה. יום השמחה , יום הארוע, היה יום שעושים בו משתה. על כל שמשתמע מכך:

וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק–

המשתה הגדול היה עם גמילת יצחק.

אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְהוָה עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם: משלי עשרים.

כיווני מחשבה:

הרובוט שנוצר בידי האדם בצלמו משמש כמשל להבנת מקומו של האדם ביחס לבוראו, להבדיל אלפי הבדלות בין האדם לרובוט ובין האדם לבוראו. ההתבוננות בתלות היציר ביוצרו יכולה למצק את ההבנה שיש נשגב מבינה ואי־הבנה אינה פוסלת קיימות.

רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל: משלי עשרים.

זה כמו שיש לי רמקולים לא טובים וקניתי רמקול חדש שיש לו סוללת הטענה. והשארתי את הרמקולים הישנים מחוברים גם הם בשביל הטלויזיא.

ואז מישהו פרץ לי לבית והחליף את הסוללה ברמקול ואז קצב ההטענה נמוך מהפריקה ומשכל בשלב מסויים הסוללה מתרוקנת ומהרמקול כל הזמן נשמעת הודעה- סוללה חלשה ואז הדבר מאלץ אותי לשמוע מוסיקה ברמקולים הישנים בעת שהסוללה "אוזלת".

לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וּבְעַד (נכרים) נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ: משלי עשרים.

כִּי עָרַב זָר:

נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ:

זר הכוונה לאדם שאינו בן עמך. כל ישראל אחים. כל ישראל ערבים זה לזה. ישראל לא יכול להחשב זר לישראל.

זה לא חטא להיות ערב לבן או בת ישראל אך הדבר חטא לערוב לאדם זר.

מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: משלי עשרים.

מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר:

מצעדי גבר זאת דרך של גבר:

וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ:

ברור שמצעדי ההומו בירושלים הם לא מצעדי גבר. ודרכם לא דרך גבר.

נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ: משלי- עשרים.

חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ: משלי- עשרים.

אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַיהוָה וְיֹשַׁע לָךְ: משלי- עשרים.

עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ: משלי עשרים.

עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר:

(ערב לחיך)

על המשל הזה:

מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: משלי תשע.

(במקרה הזה מדובר על בעולת בעל שמפתה אישים שאינם בעלה, הדבר נחשב במשל למיים גנובים).

במקום הזה:

מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:

הנענה לקריאה הזאת:

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:

נענה לזאת:

רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

ולכן:

וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ:

למחשבה:

מה קורה אם תורמים מזונות לחיילים, עניים וכו' מכסף שמקורו בחטא.

וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

והחייל לא ידע ואכל.

וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן: אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל: צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה: שמואל.

שמירה על טוהר הנשק.

אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם: משלי- עשרים.

אֶבֶן וָאֶבֶן= וְאֵיפָה וְאֵיפָה.

שיש אבן ואבן מתקיים איפה ואיפה, שיש הטיית משפט. האבן היא המשקל שמנגד לחטא במאזניי המשפט. ואם לזה אתה שם את האבן הזאת ולזה את האבן הזאת זאת תועבה על פי דבר בורא עולם:

לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל: דברים.

במשפט הזה יש עוד משהו:

תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב: משלי- עשרים.

אֶבֶן וָאָבֶן הן לא אותן מילים.

אֶבֶן וָאֶבֶן= וְאֵיפָה וְאֵיפָה= אפליה.

שיש אדם מועדף על פני אדם אחר לכן הוא זוכה להקלות ומשכך הדין על אותו משפט הוא לא אותו דין.

אֶבֶן וָאָבֶן= מֹאזְנֵי מִרְמָה= לֹא טוֹב= אָבֶן:

כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל:

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ:

אפילו אם הנער נער ישר:

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר

וזאת כי הנער נער.

כי עדיין לא יודע טוב ורע.

עוד לא אחראי למעשיו.

מבן עשרים שנה ומטה נחשב נער מבחינת ביאה באשמה:

כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהֹוָה: וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְהֹוָה: וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהֹוָה: במדבר.

מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו: משלי עשרים.

זה ברור, יש אדם ישר שיש לו בנים ואשריהם שגדלו להיות כאביהם, ברור גם שהמחשבה האינסטנקטיבית מחשיבה אודות ההפוך לו, הפושע ובניו:

מתהלך שלא בתומו הפושע ולא אשרי בניו אחריו.

עם הסתייגות:

לרוב בן הולך אחרי אביו, כמו שלרוב בן נשאר באותו מעמד סוציואקונומי של אביו.

לעתים מעמד סוציואקונומי נמוך/עוני מוביל אדם לפשוע ולעתים בניו סובלים מהסימפטומים שמובילים אותם למקומות הפשע מבחינה של דחיה חברתית, שם לא טוב, ומשכך גם קשיים בפרנסה וזאת כנושאים בעול אבותיהם על חטא שהם לא עשו ועל חטא שאבותיהם עשו מתוקף עוניים ומשכך השפיטה הזאת:

שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: תהלים.

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה: משלי עשרים.

עצה מלב איש זאת עצה חכמה,

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב:

איש חכם ישמע לעצה זאת.

וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה:

ומפה לפה:

מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה: משלי עשרים.

להביא מחשבה למעשה:

מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן.

בעצת האיש שמייעץ לך מהלב:

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ:

ואם במלחמה עסקיינן:

וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה:

תהיה חכם באם תדלה את העצה הזאת: