צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: משלי מזמור ארבעה עשר.

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי:

קודם כל לשים לב- מדובר פה על גוי ולא אדם.

צדקה של גוי ל.. כמו:

גוי שמקבל פליטים אליו.

כמו גוי שעוזר לגוי אחר.

מהצד השני, ההפוך:

וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת:

כשאנו יודעים שזה נאמר עם זה, אז בכוונת לאום שזקוק לחסד מלאום אחר שמהצורך הזה מקורו בחטא של גוי הזה לכן הוא זקוק לחסד הזה וכמקבל חסד שהוא לא קנה אותו הוא לעתים כגוי נמשל לגוי אחר וכו'.

לצורך העניין, ברור שהפלסטינאים הנמשלים על ידי החמאס הם נזקקים לחסד לאומים, החמאס לא יכול לשאת בתוצאות המלחמה אותה הוא פתח כפי שהוא פתח אותה.

אני טוענת שחמאס והאיראנים לא בנו מקלטים לפלסטינאים לפני המלחמה ואחרי מלחמות קודמות כי הם למדו שהמוות של האזרחים הפלסטינאים במיוחד של התינוקות משרת אותם מבחינת דעת קהל עולמית.

פתיחה כזאת הייתה זוכה לתגובה קשה מאוד מכל גוי אשר היה מותקף במלחמה כזאת כשם שבחרו החמאס לפתוח מלחמה זאת.

בקריאה שנית אני מוצאת לנכון לאחד את זה עם זה ממזמור קודם לזה:

ברור שבהמשך עדיף לעשות את זה:

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר: משלי- מזמור עשתי עשר.

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:

יש חוק שאסור לסרב למכור, בא אליך אדם למכולת ואתה אומר לו מחיר ככה וככה במזומן, והוא משלם.

תאר לך בא אדם למכולת ואומרים לו, לא מוכר לך, וככה בכל מכולת אומרים לו לא מוכרים לך. סוגרים השיבר.

עם ישראל והעמים כולם באו לשבר מזון במצרים בעת רעבון, תארו לכם מה היה קורה עם היה אומר יוסף, לא מוכר לך, לא נראה שיוסף השתמש בכח הזה.. תחשבו איזה כח זה לשלוט על שוק המזון העולמי..

לאחר שהמצרים אבדו את אדמתם, יוסף קנה את האדמה מהם כמו שאחר משבר כלכלי יש כאלה שיוצאים עם סל קניות לקנות חברות שנקלעו למשבר ומשאירים את הצוות וההנהלה והוא מקבל דיוידנד…  יוסף לא גרש את העם המצרי מאדמתו הם נשארו במקומם עסקו במלאכתם והעבירו חמישית מהתבואות ליוסף שניהל את עסקיו של פרעה, וכפי שנלמד ממפגש יוסף עם אחיו ניתן היה לראות איך הוא סחר עימם ואת הפוזיציא שלו בעת ההיא מול הגויים שבאו למצרים לשבר מזון בעת רעבון… אפשר לעצור רגע ולראות מערכת יחסי גומלין בין אומות שמזכירות את ימי יוסף במצרים שיש מדינה כמו אמריקה שדונאלד טראמפ מושל בה כיוסף, הכסף לא הולך לכיס שלו כמו שהלך לכיס של פרעה. דונאלד טראמפ נמצא במקום של יוסף שמנהל את העסק בשביל העם האמריקאי ומפה נבין מי המלך.

בהמשך,

פרעה האחר, פרעה שלא ידע את יוסף, מנע בר.. והלאה…

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה: משלי ארבעה עשר.

לא בכל שחוק יש תוגה אך גם בשחוק יש התכנות שהשחוק יהיה בזמן כאב לב שזה ביחד עם זה:

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב:

שהאחרית שלה היא כזאת:

שִׂמְחָה תוּגָה:

ברור שאת כולנו הדבר הזה יקח למחשבה על עתות מלחמה שקורה בהן גם דברים שמחים, כמו עת אבלות שיש בה שמחה, כמו אורן סמדג'ה שאיבד את בנו במלחמה אך ביחד עם זאת כמאמן הביא הוא והחניך שלו מדליית נצחון וזה נכרך בזה.

ובעת כאב לב הזאת השמחה היא שמחת תוגה כפי שהטיב המשורר לתאר.

זה כמו שאתה הולך עם ענן שמסתיר את השמש מעליך והכל זאת אתה הולך וצוחק לפעמים בדרך כשמשהו מעורר חיוך או שמחה נקרה בדרכך ועדיין כל זה קורה שהענן הזה מעליך.

קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא: משלי ארבעה עשר.

יִשָּׂנֵא:

ומי ישנא במקרה הזה:

וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא:

יהיה אדם שנוא.

ברור שהמשל/המקרה הזה לא משל למשל/למקרא הזה:

גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים: משלי ארבעה עשר.

במקרה הזה השנוא  הוא העני:

יִשָּׂנֵא רָשׁ

שנבדל במקרה זה העשיר שיש לו אוהבים רבים.

וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים:

כדי להבין זאת יש שאומרים שהם היו עשירים היו להם הרבה חברים איך הלך הכסף והעשיר נהיה עני הלכו החברים.. אלה שהלכו מחברם שנפל לעוני מראש יעדיפו להתרחק מאדם עני.

לפעמים מקור עושרו של זה נובע מזה:

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן: משלי ארבעה עשר.

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ

שעוניו של זה נובע מזה:

בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן: משלי מזמור ארבעה עשר.

בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ

ואם אין למלך עם:

וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן:

כדי להבין את הדבר זה כמו בעל מפעל שאין לו עובדי יצור. אין מי ייצר, אין סחורה למכור. בלי עובדים המלך רץ פול גז בניוטראל כמו שאומרים. זה כמו מפקד צבא בלי חיילים.

יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: משלי ארבעה עשר.

על יראת יהוה נכתב כך:

הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב: משלי ארבעה עשר.

יש פה שתי קבוצות שחקנים:

קבוצה אחת:

חֹרְשֵׁי רָע

קבוצה שנית:

חֹרְשֵׁי טוֹב:

שתי הקבוצות הן קבוצות חורשות. נבין תחילה מה הכוונה לחורשים:

כֹּה אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי:  אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כֹּה אָמַר יְהוָה יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים: אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ:  בּוֹשׁוּ וְגַם נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.

בּוֹשׁוּ וְגַם נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים:

חורשי צירים זה כמו אנשים שהם פזורים במגרש כצרים עלינו להרע לנו:

כאמור יש חורשים לרע ויש חורשים לטוב. החורש הנ"ל והחורש שלהלן אלה חורשים שחרשו להרע:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי: עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ (למענותם) לְמַעֲנִיתָם: תהלים.

צוררי ישראל:

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי:

שחרשו על גבינו להרע לנו:

עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים:

על גבינו כהולך אחרינו, כעוקב אחרינו להצר לנו.

כדי להבין משילות, יש משילות ויש משילות..

יש משילות שחורשת את אנשיה כבעלי תפקידים-  שרי אלפים מאות ועשרות שנמצאים בשטח כדי לנהל את המדינה, גם במוסדות מדינה, כדי לתת שירות כדי לקיים סדר, משטרה להגנת העם וכו.

ויש משילות שחורשת את אנשיה כאמצעי דיכוי העם, שליטה על העם עם שרותים חשאים כמו גיסטאפו, כמו סקורטטה.. שלטון שמקיים עליונות כלכלית של אנשיו ביחס לעם, אפליית אנשיו ביחס לעם, עושר גדול של קבוצה בעם  לעומת עוני גדול בעם, שהוא מובנה מתוקף השלטון.

אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת: משלי ארבעה עשר.

יש פה שני שחקנים:

הראשון:

אֶרֶךְ אַפַּיִם

זה אדם שלא ממהר.. יש לו סבלנות כמו שאומרים..

השני:

וּקְצַר רוּחַ

כזה שממהר, לא מחכה, רוצה עכשיו ויהי מה.. אין לו סבלנות כמו שאומרים..

הראשון: רַב תְּבוּנָה.

השני: מֵרִים אִוֶּלֶת:

מרים איוולת, כמו מעלה איוולת, שזה תוצאת מעשיו, שזה מה שקיבל כי מיהר, כי לא חיכה. איוולת היא ההפך מתְּבוּנָה.

זה שכר של זה וזה שכרו של זה.

לימינו אנו.

היציאה למלחמה הייתה כדי להסיר איום גרעיני, כל עניין המייצרים נפתח במהלך המלחמה, זאת תהיה איוולת לסיים את המלחמה בהסכם בעניין פתיחת המייצרים יהיה מעשה שתוצאותיו- איוולת. כי לא על המיצרים יצאת למלחמה. סגירת המיצר היה מהלך מלחמה שיכול להיות מהלך מנצח של האיראני באם טראמפ יסוג מדרישתו  ערב המלחמה בעניין הגרעין, באם יסיים את המלחמה שפתיחת המייצר בידו ולא הסרת האיום הגרעיני.

בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר: משלי ארבעה עשר.

וַֽיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת | רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּֽעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנֽוּד-לוֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ: וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַֽיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָֽיְמָה: וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד: איוב.

וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:

שהחברים של איוב באו לנחמו הם הבינו שאין ערך למילים, כל מילה מיותרת:

וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר:

המילה מותר  היא ההפך ממחסור.

בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר:

כמו בשיר העצב אין לו סוף:

כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:

ולכן:

וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:

ומפה לפה לבאר דבר:

לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר: משלי ארבעה עשר.

את שמחתו של זה:

לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ:

זר לא יכול להבין או לדעת ולכן:

בְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר:

לאושר יש ויש:

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה: משלי ארבעה עשר.

לא בכל שחוק יש תוגה אך גם בשחוק יש התכנות שהשחוק יהיה בזמן כאב לב שזה ביחד עם זה:

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב:

שהאחרית שלה היא כזאת:

שִׂמְחָה תוּגָה:

כמו עתות מלחמה שקורה בהן גם דברים שמחים, כמו עת אבלות שיש בה שמחה.

“העצב אין לו סוף,לאושר יש ויש……האושר הוא כמו טיפה על עלה,נופל ונעלם.”

מילים מקוריות (פורטוגזית): ויניסאוס דה מוראס

לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים

תרגום לעברית: אהוד מנור

ביצוע מוכר בעברית: מתי כספי: