בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר: משלי ארבעה עשר.
וַֽיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת | רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּֽעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנֽוּד-לוֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ: וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַֽיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָֽיְמָה: וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד: איוב.
וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:
שהחברים של איוב באו לנחמו הם הבינו שאין ערך למילים, כל מילה מיותרת:
וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר:
המילה מותר היא ההפך ממחסור.
בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר:
כמו בשיר העצב אין לו סוף:
כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:
ולכן:
וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:
ומפה לפה לבאר דבר:
לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר: משלי ארבעה עשר.
את שמחתו של זה:
לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ:
זר לא יכול להבין או לדעת ולכן:
בְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר:
לאושר יש ויש:
גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה: משלי ארבעה עשר.
לא בכל שחוק יש תוגה אך גם בשחוק יש התכנות שהשחוק יהיה בזמן כאב לב שזה ביחד עם זה:
גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב:
שהאחרית שלה היא כזאת:
שִׂמְחָה תוּגָה:
“העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש…
…האושר הוא כמו טיפה על עלה,
נופל ונעלם.”
מילים מקוריות (פורטוגזית): ויניסאוס דה מוראס
לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים
תרגום לעברית: אהוד מנור
ביצוע מוכר בעברית: מתי כספי:
|