מדברים על הבינה של האדם. תחשוב שהאדם הוא כמו מחשב, שהגוף הוא חומרה ובמוח\לוח אם יש תוכנת ההפעלה שבאה מובנית עם המחשב שאך הבאת הבייתה\הנולד לך ומשם אתה מזין את המחשב\הנולד בתכנים, גם בתכנים של אם אז.. IF THEN..
מָֽה-אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי-תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ: וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ: תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו: תהלים מזמור שמיני.תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: בראשית.בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: תהלים.בשורה התחתונה, שכלתן גא ישלול את את הנשגב מבינתו.עצם קיימותו של האדם נשגבת מבינתו שלו עצמו, האדם לא יצר עצמו, הוא רק מרבה עצמו.הבינה של האדם בעת הזאת לא יכולה להשיג את הבורא, אך היא לא יכולה לסתור קיימות הבורא ואת מעשה הבריאה בעלי הגיון.היכולות של האדם מה שהאדם עושה בעולם הזה גם מבחינה שכלתנית לעתים שמה את השכלתנות במקום של נבוכות על כך שהיא מבינה שיש בורא לעולם הזה ולאדם עצמו, אך עם כל השכלתנות והיכולות המופלאות של האדם ליצור ולעיתים רק לחשוב, הבורא והבריאה נשגבת מבינתנו.אני לא זוכרת מי אמר, אך אמר מי שאמר-עינך לא תוכלנה להשיג את הבורא- אל נא תאשים בזאת את רואותיך.אני אבדוק מי אמר.בשורה התחתונה, שכלתן גא ישלול את מה שהוא יכול להוכיח- את הנשגב מבינתו.אני טוענת שגם מבחינה מדעית לא ניתן לשלול את קיימות הבורא מהבחינה שהאדם הוא יציר נברא הראשוניות כמו הרבה דברים בעולם הן תולדה של בריאה שנבראה עם היכולת להתרבות, כריבוי האדם כך ריבוי עץ השדה למשל.כריבוי האדם כך הורבה המיועד לצרכיו גם הבהמה וגם פולי הקפה לצורך העניין.העובדה שאתה לא יכול לאמת דבר אינה שוללת את קיומו.מדברים על הבינה של האדם. תחשוב שהאדם הוא כמו מחשב, שהגוף הוא חומרה ובמוח\לוח אם יש תוכנת ההפעלה שבאה מובנית עם המחשב שאך הבאת הבייתה\הנולד לך ומשם אתה מזין את המחשב\הנולד בתכנים, גם בתכנים של אם אז.. IF THEN.. וככה כרטיס הזכרון\מח מתמלא בתכנים כפי לימדת אותו, או כפי שהוא למד בבית הספר או כפי שהוא למד באינטרנט או כפי שהוא למד מהחב'רה.מה שקוראים לו במדעי ההתנהגות- מוסר. כתוכנת הפעלה המפעילה את הידע שאצרת לכדי פעולות כאלה או אחרות. |
מדברים על הבינה של האדם. תחשוב שהאדם הוא כמו מחשב, שהגוף הוא חומרה ובמוח\לוח אם יש תוכנת ההפעלה שבאה מובנית עם המחשב שאך הבאת הבייתה\הנולד לך ומשם אתה מזין את המחשב\הנולד בתכנים, גם בתכנים של אם אז.. IF THEN..
מָֽה-אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי-תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ: וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ: תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו: תהלים מזמור שמיני.תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: בראשית.בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: תהלים.בשורה התחתונה, שכלתן גא ישלול את את הנשגב מבינתו.עצם קיימותו של האדם נשגבת מבינתו שלו עצמו, האדם לא יצר עצמו, הוא רק מרבה עצמו.הבינה של האדם בעת הזאת לא יכולה להשיג את הבורא, אך היא לא יכולה לסתור קיימות הבורא ואת מעשה הבריאה בעלי הגיון.היכולות של האדם מה שהאדם עושה בעולם הזה גם מבחינה שכלתנית לעתים שמה את השכלתנות במקום של נבוכות על כך שהיא מבינה שיש בורא לעולם הזה ולאדם עצמו, אך עם כל השכלתנות והיכולות המופלאות של האדם ליצור ולעיתים רק לחשוב, הבורא והבריאה נשגבת מבינתנו.אני לא זוכרת מי אמר, אך אמר מי שאמר-עינך לא תוכלנה להשיג את הבורא- אל נא תאשים בזאת את רואותיך.אני אבדוק מי אמר.בשורה התחתונה, שכלתן גא ישלול את מה שהוא יכול להוכיח- את הנשגב מבינתו.אני טוענת שגם מבחינה מדעית לא ניתן לשלול את קיימות הבורא מהבחינה שהאדם הוא יציר נברא הראשוניות כמו הרבה דברים בעולם הן תולדה של בריאה שנבראה עם היכולת להתרבות, כריבוי האדם כך ריבוי עץ השדה למשל.כריבוי האדם כך הורבה המיועד לצרכיו גם הבהמה וגם פולי הקפה לצורך העניין.העובדה שאתה לא יכול לאמת דבר אינה שוללת את קיומו.מדברים על הבינה של האדם. תחשוב שהאדם הוא כמו מחשב, שהגוף הוא חומרה ובמוח\לוח אם יש תוכנת ההפעלה שבאה מובנית עם המחשב שאך הבאת הבייתה\הנולד לך ומשם אתה מזין את המחשב\הנולד בתכנים, גם בתכנים של אם אז.. IF THEN.. וככה כרטיס הזכרון\מח מתמלא בתכנים כפי לימדת אותו, או כפי שהוא למד בבית הספר או כפי שהוא למד באינטרנט או כפי שהוא למד מהחב'רה.מה שקוראים לו במדעי ההתנהגות- מוסר. כתוכנת הפעלה המפעילה את הידע שאצרת לכדי פעולות כאלה או אחרות. |
וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים– הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים וזאת למרות שיהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים- משמע, ישראל לקיים את השבועה לגבעונים- כמו שנדרש ביבי לקיים את ההסכם עם מצרים וירדן גם לאחר מות בגין והרצחו של רבין.
נכתב בשנת שבעים וארבע לקוממיות ועודכן בשנת שבעים ושבע.
שאול הפר הבטחה בשבועה שניתנה לגבעונים בימי יהושע, הבצורת כענישה על הפרת הסכם של מנהיג קודם בימי שאול, באה בימי דוד.כך קרה בימי דוד ששאול קודמו הפר הבטחה של הנשיאים בימי יהושע..וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔השלוש שנים ברציפות.זה כמו סימן שזה לא מקרה, יש בעיה..ומשכך:וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑הובורא עולם אמר לו ככה:וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:ודוד המלך קרא לגבעונים:וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם–מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל–הַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶת–נַחֲלַ֥ת יְהוָֽה: וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לי) לָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם–שָׁא֣וּל וְעִם–בֵּית֔וֹ וְאֵֽין–לָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽה–אַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם: וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה–לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָל–גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתן) יֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן: פרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.מי הם הגבעונים:וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם–מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔ישעשו ברית בשבוע עם נשיאי ישראל:וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔םבשבועה לבורא עולם:הברית עם הגבעונים היתה ברית שהשיגו הגבעונים עם נשיאי ישראל במרמה. הם לא אמרו שהם מעמי הארץ שאותם ציווה בורא עולם להכרית והם אמרו שהם באו מארץ רחוקה:וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּֽי–שָׁמַ֣עְנוּ שָׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם: וְאֵ֣ת | כָּל–אֲ |
כל חתן נשבע את השבועה הזאת ביום חתונתו: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: יש פה הפרת שבועה שהחתן הזה בהמשך נוסע לאומן במועדי ישראל שהם ראש שמחתינו– מעודכן פעם שנית..
נכתב בשנת שבעים וארבע להכרזה ועודכן בשנת שבעים ושבע.
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע: תהלים.כל חתן נשבע את השבועה הזאת ביום חתונתו:אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:יש פה הפרת שבועה שהחתן הזה בהמשך נוסע לאומן במועדי ישראל שהם ראש שמחתינו.אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:יש פה טעם גדול לפגם שהחתן הזה שר את שירות ישראל בארץ ניכר שהוא נוסע אליה מירושלים לאומן בראש שמחת ישראל.יש פה שגגה גדולה מאוד שבנכר כיוונו את חלומותינו לחזרה לירושלים ובעת הזאת ברסלב מכוונים את חסידיהם והמצטרפים אליהם לכיוון הההפוך ממה שמלמדת אותנו שירה זאת מהתהלים.והאנשים האלה לומדים תורה והם יודעים שהדבר אסור ובכל זאת גם בחרוף נפש בעת המלחמה של אוקראינה רוסיא הם מעודדים לנסוע לשם. וזאת למרות שאתה נשבע שאם לא אז:תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי:אותו הדבר עם המלובביצ'רים שמקיימים פסח במועדו בהודו:וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֣ה אֶל-מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר-סִ֠ינַ֠י בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר: וְיַֽעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-הַפָּ֖סַח בְּמֽוֹעֲדֽוֹ: בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר-י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם תַּֽעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹֽעֲד֑וֹ כְּכָל-חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָ֖יו תַּֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ: וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח: וַיַּֽעֲשׂ֣וּ אֶת-הַפֶּ֡סַח בָּֽרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת-מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹֽא-יָכְל֥וּ לַֽעֲשֹׂת-הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וַ֠יֹּֽאמְר֠וּ הָֽאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֨מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת-קָרְבַּ֤ן יְהֹוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה-יְצַוֶּ֥ה יְהֹוָ֖ה לָכֶֽם: וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֛ר אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי-יִהְיֶֽה-טָמֵ֣א | לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה֗ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽיהֹוָֽה: בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַֽעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל-מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹֽאכְלֻֽהוּ: לֹֽא-יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ-ב֑וֹ כְּכָל-חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ: הָאִישׁ֩ אֲשֶׁר-ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא-הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י | קָרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא: פרשת המנחה בהעלתך.דַּבֵּ֛ר אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי-יִהְיֶֽה-טָמֵ֣א | לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה֗ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽיהֹוָֽה: בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַֽעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל-מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹֽאכְלֻֽהוּ: לֹֽא-יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ-ב֑וֹ כְּכָל-חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי-יִהְיֶֽה-טָמֵ֣א| לָנֶ֡פֶשׁאוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה֗ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔םוְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽיהֹוָֽה:בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜יזאת אומרת שאדם טמא לנפש או שנמצא מחוץ לארץ בדרך רחוקה, עושה את החג בחודש שאחרי באותו מועד בחודש בחודש השני, (חג הפסח נחוג בחודש הראשון, הוא חודש האביב, על פי תורת ישראל). זאת אומרת שהמטיילים בהודו צריכים לעשות את חג הפסח בחודש שאחרי *בארץ ישראל.בשורה התחתונה מי שנוגע בקבר טמא שבוע, אם לא יטהר , תכרת נפשו מישראל.וברור שלכהן אסור לברך שם.וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּֽחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אֽוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִֽים: וְלָֽקְחוּ לַטָּמֵא מֵֽעֲפַר שְׂרֵפַת הַֽחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּֽלִי: וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָֽיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶֽחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּֽבֶר: וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָֽרֶב: וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא: במדבר.המקרה של הגדי והראובני וחצי שבט המנשה שבחרו להשאר בצד המזרחי של הירדן ולא עברו את הירדן לרשת את ארץ ירושת ישראל הוא משל מצויין לדבר:וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיֵּלְכ֡וּ בְּנֵי–רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי–גָ֜ד וַחֲצִ֣י | שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִשִּׁלֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאֶֽרֶץ–כְּנָ֑עַן לָלֶ֜כֶת אֶל–אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֗ד אֶל–אֶ֤רֶץ אֲחֻזָּתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נֹֽאחֲזוּ–בָ֔הּ עַל–פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד–מֹשֶֽׁה: וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל–גְּלִיל֣וֹת הַיַּרְדֵּ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיִּבְנ֣וּ בְנֵי–רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי–גָ֡ד וַחֲצִ֣י שֵׁבֶט֩ הַֽמְנַשֶּׁ֨ה שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ עַל–הַיַּרְדֵּ֔ן מִזְבֵּ֥חַ גָּד֖וֹל לְמַרְאֶֽה: וַיִּשְׁמְע֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה בָנ֣וּ בְנֵֽי–רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי–גָ֡ד וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה אֶת–הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶל–מוּל֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל–גְּלִילוֹת֙ הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל–עֵ֖בֶר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל–עֲדַ֤ת בְּנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה לַעֲל֥וֹת עֲלֵיהֶ֖ם לַצָּבָֽא: וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל–בְּנֵי–רְאוּבֵ֧ן וְאֶל–בְּנֵי–גָ֛ד וְאֶל–חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט–מְנַשֶּׁ֖ה אֶל–אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶת–פִּינְחָ֖ס בֶּן–אֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙ עִמּ֔וֹ נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לְכֹ֖ל מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית–אֲבוֹתָ֛ם הֵ֖מָּה לְאַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיָּבֹ֜אוּ אֶל–בְּנֵי–רְאוּבֵ֧ן וְאֶל–בְּנֵי–גָ֛ד וְאֶל–חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט–מְנַשֶּׁ֖ה אֶל–אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד וַיְדַבְּר֥וּ אִתָּ֖ם לֵאמֹֽר: כֹּ֣ה אָמְר֞וּ כֹּ֣ל | עֲדַ֣ת יְהוָ֗ה מָֽה–הַמַּ֤עַל הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֤ר מְעַלְתֶּם֙ בֵּאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָשׁ֣וּב הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָ֑ה בִּבְנֽוֹתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ לִמְרָדְכֶ֥ם הַיּ֖וֹם בַּיהוָֽה: הַמְעַט–לָ֙נוּ֙ אֶת–עֲוֹ֣ן פְּע֔וֹר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא–הִטַּהַ֙רְנוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיְהִ֥י הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת יְהוָֽה: וְאַתֶּם֙ תָּשֻׁ֣בוּ הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָ֑ה וְהָיָ֗ה אַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּֽיהוָ֔ה וּמָחָ֕ר אֶֽל–כָּל–עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יִקְצֹֽף: וְאַ֨ךְ אִם–טְמֵאָ֜ה אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֗ם עִבְר֨וּ לָכֶ֜ם אֶל–אֶ֨רֶץ אֲחֻזַּ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן–שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְהֵאָחֲז֖וּ בְּתוֹכֵ֑נוּ וּבַֽיהוָ֣ה אַל–תִּמְרֹ֗דוּ וְאֹתָ֙נוּ֙ אֶל–תִּמְרֹ֔דוּ בִּבְנֹֽתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ מִֽבַּלְעֲדֵ֔י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ: הֲל֣וֹא | עָכָ֣ן בֶּן–זֶ֗רַח מָ֤עַל מַ֙עַל֙ בַּחֵ֔רֶם וְעַֽל–כָּל–עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣יָה קָ֑צֶף וְהוּא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד לֹ֥א גָוַ֖ע בַּעֲוֹנֽוֹ: וַֽיַּעֲנוּ֙ בְּנֵי–רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי–גָ֔ד וַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶת–רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: אֵל֩ | אֱלֹהִ֨ים | יְהוָ֜ה אֵ֣ל | אֱלֹהִ֤ים | יְהוָה֙ ה֣וּא יֹדֵ֔עַ וְיִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע אִם–בְּמֶ֤רֶד וְאִם–בְּמַ֙עַל֙ בַּֽיהוָ֔ה אַל–תּוֹשִׁיעֵ֖נוּ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: לִבְנ֥וֹת לָ֙נוּ֙ מִזְבֵּ֔חַ לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֑ה וְאִם–לְהַעֲל֨וֹת עָלָ֜יו עוֹלָ֣ה וּמִנְחָ֗ה וְאִם–לַעֲשׂ֤וֹת עָלָיו֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים יְהוָ֖ה ה֥וּא יְבַקֵּֽשׁ: וְאִם–לֹ֤א מִדְּאָגָה֙ מִדָּבָ֔ר עָשִׂ֥ינוּ אֶת–זֹ֖את לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם לְבָנֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר מַה–לָּכֶ֕ם וְלַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וּגְב֣וּל נָֽתַן–יְ֠הוָה בֵּינֵ֨נוּ וּבֵינֵיכֶ֜ם בְּנֵי–רְאוּבֵ֤ן וּבְנֵי–גָד֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן אֵין–לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּֽיהוָ֑ה וְהִשְׁבִּ֤יתוּ בְנֵיכֶם֙ אֶת–בָּנֵ֔ינוּ לְבִלְתִּ֖י יְרֹ֥א אֶת–יְהוָֽה: וַנֹּ֕אמֶר נַעֲשֶׂה–נָּ֣א לָ֔נוּ לִבְנ֖וֹת אֶת–הַמִּזְבֵּ֑חַ לֹ֥א לְעוֹלָ֖ה וְלֹ֥א לְזָֽבַח: כִּי֩ עֵ֨ד ה֜וּא בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֵיכֶ֗ם וּבֵ֣ין דֹּרוֹתֵינוּ֮ אַחֲרֵינוּ֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת–עֲבֹדַ֤ת יְהוָה֙ לְפָנָ֔יו בְּעֹלוֹתֵ֥ינוּ וּבִזְבָחֵ֖ינוּ וּבִשְׁלָמֵ֑ינוּ וְלֹא–יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לְבָנֵ֔ינוּ אֵין–לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהוָֽה: וַנֹּ֕אמֶר וְהָיָ֗ה כִּֽי–יֹאמְר֥וּ אֵלֵ֛ינוּ וְאֶל–דֹּרֹתֵ֖ינוּ מָחָ֑ר וְאָמַ֡רְנוּ רְא֣וּ אֶת–תַּבְנִית֩ מִזְבַּ֨ח יְהוָ֜ה אֲשֶׁר–עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֵ֗ינוּ לֹ֤א לְעוֹלָה֙ וְלֹ֣א לְזֶ֔בַח כִּי–עֵ֣ד ה֔וּא בֵּינֵ֖ינוּ וּבֵינֵיכֶֽם: חָלִילָה֩ לָּ֨נוּ מִמֶּ֜נּוּ לִמְרֹ֣ד בַּֽיהוָ֗ה וְלָשׁ֤וּב הַיּוֹם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה לִבְנ֣וֹת מִזְבֵּ֔חַ לְעֹלָ֖ה לְמִנְחָ֣ה וּלְזָ֑בַח מִלְּבַ֗ד מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י מִשְׁכָּנֽוֹ: וַיִּשְׁמַ֞ע פִּֽינְחָ֣ס הַכֹּהֵ֗ן וּנְשִׂיאֵ֨י הָעֵדָ֜ה וְרָאשֵׁ֨י אַלְפֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ אֶת–הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר דִּבְּר֛וּ בְּנֵי–רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי–גָ֖ד וּבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵיהֶֽם: וַיֹּ֣אמֶר פִּֽינְחָ֣ס בֶּן–אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֡ן אֶל–בְּנֵי–רְאוּבֵ֨ן וְאֶל–בְּנֵי–גָ֜ד וְאֶל–בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה הַיּ֤וֹם | יָדַ֙עְנוּ֙ כִּֽי–בְתוֹכֵ֣נוּ יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא–מְעַלְתֶּ֥ם בַּֽיהוָ֖ה הַמַּ֣עַל הַזֶּ֑ה אָ֗ז הִצַּלְתֶּ֛ם אֶת–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד יְהוָֽה: וַיָּ֣שָׁב פִּֽינְחָ֣ס בֶּן–אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן | וְהַנְּשִׂיאִ֡ים מֵאֵ֣ת בְּנֵֽי–רְאוּבֵן֩ וּמֵאֵ֨ת בְּנֵי–גָ֜ד מֵאֶ֧רֶץ הַגִּלְעָ֛ד אֶל–אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּשִׁ֥בוּ אוֹתָ֖ם דָּבָֽר: וַיִּיטַ֣ב הַדָּבָ֗ר בְּעֵינֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְבָרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֣א אָמְר֗וּ לַעֲל֤וֹת עֲלֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְשַׁחֵת֙ אֶת–הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֛ר בְּנֵי–רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי–גָ֖ד יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ: וַֽיִּקְרְא֛וּ בְּנֵי–רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי–גָ֖ד לַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֣י עֵ֥ד הוּא֙ בֵּֽינֹתֵ֔ינוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִֽים: יהושע.הצד המזרחי הוא אינו צד ירושת ישראל, ומשכך לא ארץ הקודש ומשכח אסור לזבוח שם, אסור לקיים את המועדים בצד הזה והדבר נחשב חטא וגם מרד כי הצד המזרחי לא נחשב אחוזת בורא עולם:כֹּ֣ה אָמְר֞וּ כֹּ֣ל | עֲדַ֣ת יְהוָ֗ה מָֽה–הַמַּ֤עַל הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֤ר מְעַלְתֶּם֙ בֵּאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָשׁ֣וּב הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָ֑ה בִּבְנֽוֹתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ לִמְרָדְכֶ֥ם הַיּ֖וֹם בַּיהוָֽה: הַמְעַט–לָ֙נוּ֙ אֶת–עֲוֹ֣ן פְּע֔וֹר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא–הִטַּהַ֙רְנוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיְהִ֥י הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת יְהוָֽה: וְאַתֶּם֙ תָּשֻׁ֣בוּ הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָ֑ה וְהָיָ֗ה אַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּֽיהוָ֔ה וּמָחָ֕ר אֶֽל–כָּל–עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יִקְצֹֽף: וְאַ֨ךְ אִם–טְמֵאָ֜ה אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֗ם עִבְר֨וּ לָכֶ֜ם אֶל–אֶ֨רֶץ אֲחֻזַּ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן–שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְהֵאָחֲז֖וּ בְּתוֹכֵ֑נוּ וּבַֽיהוָ֣ה אַל–תִּמְרֹ֗דוּ וְאֹתָ֙נוּ֙ אֶל–תִּמְרֹ֔דוּ בִּבְנֹֽתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ מִֽבַּלְעֲדֵ֔י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:פינחס אמר להם גם שאם הם יעשו את הדבר במקום הזה מתוקף חוק הערבות הם יחטיאו שם ויחטיאו את עם ישראל פה. ואם ככה אז מוטב שיעברו את הירדן ולא יקיימו בצד המזרחי את החטא הזה.וְהָיָ֗ה אַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּֽיהוָ֔ה וּמָחָ֕ר אֶֽל–כָּל–עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יִקְצֹֽף: |
The futher The sun AND The holey spirt- הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה– וכמו לנוצרים ולמוסלמים יש לנו אלהים אחד וזה מה שמאחד את מדינות הנוצרים, המוסלמים ובני ישראל לעומת מדינות כמו סין והודו וכו'..
הדת הארץ והשפה בישראל כדת ישראל אחד הם.
ישראלי, יהודי, עברי,בארץ הזאת.
אין דבר כזה יהודי גרמני או יהודי אמריקאי. או יהודי פולני.
בהבדלות הגויים אמנם הפולני הוא נוצרי כמו הגרמני אך הם לא אותו לאום מבחינת מדינה, אדמה.
העובדה שאתה נוצרי לא אומרת שאתה גרמני אם נולדת בפולניא ולא בגרמניא ושפתך היא פולנית ולא גרמנית וגם אתה וגם הפולני נוצרים.
בורא עולם בלל את שפת הגויים ונהיו מהם עמים ולכל עם יש את שפתו ובזאת נבדלותו.
בישראל מהבחינה הזאת האדם היהודי הוא עברי וארצו היא ארץ ישראל ודתו היא דת ישראל כתורת ישראל. אין לו ארץ אחרת כמו למוסלמי או לנוצרי שיש להם הרבה ארצות.
אפשר להבין את הדבר על משל האפריקאי. עם ישראל גלה מארצו כאלפיים שנות גלות. האפריקאים ביבשת אמריקה בעת הזאת גולים מארצותיהם כשלוש מאות שנים. עם ישראל כל השנים האלה חלם לחזור לישראל, לארצו, למולדתו. האפריקאים באמריקה לא חולמים לחזור לאפריקה. למרות הם יכולים לעשות זאת. הם דרשו חופש באמריקה ולא דרשו לצאת מאמריקה לאפריקה כשם שיצא ישראל ממצרים לארץ הזאת.
וזה גם ההבדל ביננו לבין הגויים. נכון יש הרבה יהודים גולים עוד. הדבר לא סותר שזאת הרוח של העם היהודי גם שכך. זאת הרוח של העם הזה גם בעת הזאת, וגם שהוא עוד בגלות, כיודע ומאמין שפה זה סוף הסרט שלו, לפה הוא יגיע בסוף הדרך למנוחה ולנחלה. כתוב בתורתינו הקדושה שבורא עולם ישוב שבות עמו ויוליך אותנו קוממיות.
לנו יש ארץ אחת, תורה אחת, שפה אחת.
וְאָֽמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵֽל: שמות.
בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵֽל:
וכמו לנוצרים ולמוסלמים יש לנו אלהים אחד וזה מה שמאחד את מדינות הנוצרים, המוסלמים ובני ישראל לעומת מדינות כמו סין והודו וכו'..
"לה מוג'ר דה תרח"
בורא עולם לא הוליך אותנו קוממיות בעת הזאת כשם שהוליך אותנו לאחר יציאת מצרים. לאחר השואה, האישור למדינה לישראל בעת הזאת התקבל באו"ם, במקום הזה שגם הכריז על תום עידן המנדט הבריטי בארץ ישראל.
"שר החוץ של בלגיה הכריז: "נכיר במדינה פלסטינית בעצרת האו"ם"
מקסים פרבו הצהיר כי מדינתו תכיר בפלסטינים בכינוס העצרת הכללית של האו"ם החודש. עם זאת, הבהיר כי ההחלטה תיכנס לתוקף עם "שחרור החטוף האחרון". עוד אמר השר כי בלגיה נקטה ב-12 סנקציות נגד ישראל ונגד "שני שרים קיצוניים"" כאן חדשות.
באותה עצרת האו"ם אישרו את הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל על הגבולות שאשרו ויללה הורה ברחובות ישראל..
וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: מלאכי.
יש אישור לאישור הגויים.
כמבואר:
יְהוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: תהלים.
הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:
שנאמר, הכל נהיה בדברו גם מחשבתו של זה שהובילה אותו לזה.
בורא עולם לא הוליך אותנו קוממיות בעת הזאת כשם שהוליך אותנו לאחר יציאת מצרים.
לאחר השואה, האישור למדינה לישראל בעת הזאת התקבל באו"ם, במקום הזה שגם הכריז על תום עידן המנדט הבריטי בארץ ישראל ושגם הבריטים בעצמם קיבלו את קביעת המוסד הזה בענין הזה. המוסד הזה שאישר את זאת, הוא המוסד שאולי יאשר מדינה לפלסטינאים.
אם אתה לא מקבל את האישור הזה, אתה דוחה את האישור הזה.
בענין סוגי בני אדם- בורא עולם ברא את האדם– וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם– ובהמשך הרבה אותו עם זה– וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ– וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם.
(הפסוקים והפרקים כפי המקובל לצורך מציאת כל הפרקים למעוניינים בכך).בראשית א'.בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.בראשית א' כח.וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.בראשית א' כח.וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.בראשית ב' א-ג.וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.השם- אֱלֹהִים.הפעולה- בָּרָא.סוג האדם-זָכָר וּנְקֵבָה.סוג הבריאה- בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ.המיקום-הָאָרֶץ.הפעולה- בָּרָא.הציווי-וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ.בראשית ב'. ז'וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.בראשית ב' ח.וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.בראשית ב' טו.וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.השם- יְהוָה אֱלֹהִים.הפעולה- וַיִּיצֶר.סוג האדם- אִישׁ.סוג היצירה- עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;המיקום- בְגַן-עֵדֶן.הפעולה- וַיִּטַּע.הציווי- לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.בראשית ב' כב-כג.וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.הפעולה- וַיִּבֶן.סוג האדם- אִשָּׁה.סוג הבניה: הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם.וַיֹּ֨אמֶר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא-ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה-לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: בראשית.הציווי- עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:בראשית א-בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ:בראשית ב-וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּ֥ן-בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת-הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר:בְּרֵאשִׁ֖יתמִקֶּ֑דֶםומן הון להון, כמו שאומרים השכנים:חשבתי בעניין הפיגמנטציא של האדם.כל האנשות מאדם אחד מהאדם אישתו ומשניהם כולם. בהמשך מנח ואישתו, שם חם ויפת שמהם כל גויי העולם.אם כולם מאותו שורש, אז איך נוצרו עמים מאופיינים צבע עור, מאיפה בא הצבע לאדם..אני חשבתי בכיוון הזה.וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃ וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃ הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ בראשית.בורא עולם ברא את האדם:וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃ובהמשך הרבה אותו עם זה:וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ומין הון להון… כמו שאומרים השכנים..ראיתי אתמול אצל מועלם ובנימיני את הממצאים שנמצאו בכרמל המוכיחים את המיזוג של זן עם זן..כתבתי על בני האלהים שהרבו את בנות האדם ולא כתבתי על הנפילים שגם הם היו בארץ:הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃וגם אלה היו בארץ בעת של אחרי נח:הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒:ונראה שהם היו לפני זה:וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙:ויש התכנות שהכוונה שבני האלהים באו לבנות האדם אחרי שאלה באו וגם מהם ילדו בנות האדם:אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם:הדברים האלה קרו לאחר המבול, על הנפילים נכתב בהמשך שהם גם בארץ ישראל כשחזרנו לפה:מדבר המרגלים אודות הנפילים:וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם: במדבר. |
השלום שעשה שלמה עם חירם היה גם שלום כלכלי דיברו על מסחר במשא ומתן– וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר–ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם– את ההסכם הזה עשה שלמה עם החכמה שנתן לו בורא עולם– מעודכן.
לאחר ששלמה נהיה מלך, חירם רצה לראות מי המלך החדש.
חירם היה בשלום עם דוד אך לא היה בשלום עם בנו של דוד, שלמה וחירם כרתו ברית בינהם למרות שהיתה ברית שלום של חירם עם דוד.
ושלמה וחירם נפגשו ושלמה אמר לו שהוא המלך החדש והוא יורש ארץ שאין בה מלחמה מתוקף נצחונות אביו ובעת הזאת כשהארץ הזאת שקטה ממלחמה, הוא עומד לבנות את בית המקדש לבורא עולם ובאותה נשימה אמר שלמה לחירם שלשם כך הוא צריך עיצים ארזים וברושים והוא רוצה לקנות את העיצים ממנו כי הוא יודע שהצידונים הם החוטבים הכי טובים כך שברור שאלה העיצים שהוא רוצה לבנין הבית הזה.
וחירם אהב ובירך על הבן שבורא עולם נתן לדוד וקיבל את הזמנתו של שלמה וסכמו בינהם מה שלמה ייתן לחירם בתמורה, במקרה זה חיטים ושמן ועשו ברית שלום בינהם בפגישה זאת.
שלמה תחילה הציג עצמו ואת כוונותיו, איזה ממלכה הוא מנהל בארץ הזאת, האג'נדה שלו כמו שאומרים בשפה המדוברת בעת הזאת, מה על סדר יומו וגם דיבר איתו על מסחר. ביזניס.. כמו שאומרים בשפה של טראמפ..
השלום שעשה שלמה עם חירם היה גם שלום כלכלי דיברו על מסחר במשא ומתן...
דבר שלמה לחירם:
וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ–לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן–הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם–עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י | אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת–עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים:
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת–דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל–הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה: וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל–שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר–שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת–כָּל–חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים: עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן–הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד–הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר–תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת–חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי:
וככה הסכם רב שנתי:
וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל–חֶפְצֽוֹ: וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה–יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה:
בסוף השיח הזה כתוב ככה:
וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר–ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם:
את ההסכם הזה עשה שלמה עם החכמה שנתן לו בורא עולם.
בהמשך הסכם השלום התרחב ושלמה שלח עוד הזמנות לחירום את ההזמנה הוא הזמין מחירם אך הספק היה איש צורי שכנראה היה ידוע כאומן ואת האיש הזה הזמין לספק את העבודה, כמו קבלן משנה לבנות פה בארץ, כמו שאתה מזמין חברה אמריקאית להיות קבלן ביצוע, וגם כמו שאתה מזמין מחברה אמריקאית ומקבל הקלות במס, במכס וזאת במסגרת הסכמים מסחריים בין שתי המדינות:
וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת–חִירָ֖ם מִצֹּֽר: בֶּן–אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ–צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת–הַחָכְמָ֤ה וְאֶת–הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת–הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל–מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל–הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת–כָּל–מְלַאכְתּֽוֹ: וַיָּ֛צַר אֶת–שְׁנֵ֥י הָעַמּוּדִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה אַמָּ֗ה קוֹמַת֙ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֔ד וְחוּט֙ שְׁתֵּים–עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה יָסֹ֖ב אֶת–הָעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִֽי: וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל–רָאשֵׁ֥י הָֽעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית: שְׂבָכִ֞ים מַעֲשֵׂ֣ה שְׂבָכָ֗ה גְּדִלִים֙ מַעֲשֵׂ֣ה שַׁרְשְׁר֔וֹת לַכֹּ֣תָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל–רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֑ים שִׁבְעָה֙ לַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְשִׁבְעָ֖ה לַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית: וַיַּ֖עַשׂ אֶת–הָעַמּוּדִ֑ים וּשְׁנֵי֩ טוּרִ֨ים סָבִ֜יב עַל–הַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֗ת לְכַסּ֤וֹת אֶת–הַכֹּֽתָרֹת֙ אֲשֶׁר֙ עַל–רֹ֣אשׁ הָֽרִמֹּנִ֔ים וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לַכֹּתֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית: וְכֹֽתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל–רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּֽאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת: וְכֹתָרֹ֗ת עַל–שְׁנֵי֙ הָֽעַמּוּדִ֔ים גַּם–מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר (שבכה) הַשְּׂבָכָ֑ה וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית: וַיָּ֙קֶם֙ אֶת–הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַֽהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת–הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת–שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת–הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז: וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים: וַיַּ֥עַשׂ אֶת–הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד–שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל | סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ (וקוה) וְקָו֙ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב: וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ | סָבִיב֙ סֹבְבִ֣ים אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּֽאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת–הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻקָתֽוֹ: עֹמֵ֞ד עַל–שְׁנֵ֧י עָשָׂ֣ר בָּקָ֗ר שְׁלֹשָׁ֣ה פֹנִ֣ים | צָפ֡וֹנָה וּשְׁלֹשָׁה֩ פֹנִ֨ים | יָ֜מָּה וּשְׁלֹשָׁ֣ה | פֹּנִ֣ים נֶ֗גְבָּה וּשְׁלֹשָׁה֙ פֹּנִ֣ים מִזְרָ֔חָה וְהַיָּ֥ם עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָ֑עְלָה וְכָל–אֲחֹֽרֵיהֶ֖ם בָּֽיְתָה: וְעָבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת–כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל: וַיַּ֧עַשׂ אֶת–הַמְּכֹנ֛וֹת עֶ֖שֶׂר נְחֹ֑שֶׁת אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַמְּכוֹנָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת וְאַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וְשָׁלֹ֥שׁ בָּאַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ: וְזֶ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַמְּכוֹנָ֖ה מִסְגְּרֹ֣ת לָהֶ֑ם וּמִסְגְּרֹ֖ת בֵּ֥ין הַשְׁלַבִּֽים: וְעַֽל–הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר | בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת | בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל–הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד: וְאַרְבָּעָה֩ אוֹפַנֵּ֨י נְחֹ֜שֶׁת לַמְּכוֹנָ֤ה הָֽאַחַת֙ וְסַרְנֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת וְאַרְבָּעָ֥ה פַעֲמֹתָ֖יו כְּתֵפֹ֣ת לָהֶ֑ם מִתַּ֤חַת לַכִּיֹּר֙ הַכְּתֵפֹ֣ת יְצֻק֔וֹת מֵעֵ֥בֶר אִ֖ישׁ לֹיֽוֹת: וּ֠פִיהוּ מִבֵּ֨ית לַכֹּתֶ֤רֶת וָמַ֙עְלָה֙ בָּֽאַמָּ֔ה וּפִ֙יהָ֙ עָגֹ֣ל מַעֲשֵׂה–כֵ֔ן אַמָּ֖ה וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֑ה וְגַם–עַל–פִּ֙יהָ֙ מִקְלָע֔וֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶ֥ם מְרֻבָּע֖וֹת לֹ֥א עֲגֻלּֽוֹת: וְאַרְבַּ֣עַת הָאֽוֹפַנִּ֗ים לְמִתַּ֙חַת֙ לַֽמִּסְגְּר֔וֹת וִיד֥וֹת הָאֽוֹפַנִּ֖ים בַּמְּכוֹנָ֑ה וְקוֹמַת֙ הָאוֹפַ֣ן הָאֶחָ֔ד אַמָּ֖ה וַחֲצִ֥י הָאַמָּֽה: וּמַֽעֲשֵׂה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּמַעֲשֵׂ֖ה אוֹפַ֣ן הַמֶּרְכָּבָ֑ה יְדוֹתָ֣ם וְגַבֵּיהֶ֗ם וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛ם וְחִשֻּׁרֵיהֶ֖ם הַכֹּ֥ל מוּצָֽק: וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָֽאֶחָ֑ת מִן–הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ: וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל | סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה: וַיְפַתַּ֤ח עַל–הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ (ומסגרתיה) מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַֽעַר–אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב: כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לְכֻלָּֽהְנָה: וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל | הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל–הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת: וַיִּתֵּן֙ אֶת–הַמְּכֹנ֔וֹת חָמֵ֞שׁ עַל–כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ מִיָּמִ֔ין וְחָמֵ֛שׁ עַל–כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת מִשְּׂמֹאל֑וֹ וְאֶת–הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֧יִת הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגֶב: וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת–הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת–הַיָּעִ֖ים וְאֶת–הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת–כָּל–הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה: עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר–עַל–רֹ֥אשׁ הָֽעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת–שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל–רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים: וְאֶת–הָרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי–טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת–שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל–פְּנֵ֥י הָעַמּוּדִֽים: וְאֶת–הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת–הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל–הַמְּכֹנֽוֹת: וְאֶת–הַיָּ֖ם הָאֶחָ֑ד וְאֶת–הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים–עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם: וְאֶת–הַסִּיר֨וֹת וְאֶת–הַיָּעִ֜ים וְאֶת–הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כָּל–הַכֵּלִ֣ים (האהל) הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט:
זה האיש שבא מצור לעשות את העבודה:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר. בֶּן-אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת-כָּל-מְלַאכְתּוֹ: מלכים.
וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת:
כשסיים את העבודה כתוב ככה:
וַיַּעַשׂ חִירוֹם--אֶת-הַכִּיֹּרוֹת, וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת; וַיְכַל חִירָם, לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה. מא עַמֻּדִים שְׁנַיִם, וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר-עַל-רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם; וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם--לְכַסּוֹת אֶת-שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הָעַמּוּדִים. מב וְאֶת-הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת, לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת--שְׁנֵי-טוּרִים רִמֹּנִים, לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת-שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָעַמּוּדִים. מג וְאֶת-הַמְּכֹנוֹת, עָשֶׂר; וְאֶת-הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה, עַל-הַמְּכֹנוֹת. מד וְאֶת-הַיָּם, הָאֶחָד; וְאֶת-הַבָּקָר שְׁנֵים-עָשָׂר, תַּחַת הַיָּם. מה וְאֶת-הַסִּירוֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת, וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים האהל הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה--נְחֹשֶׁת, מְמֹרָט.
העבודה שנעשתה נעשתה על ידי אדם מצור אך היא יוחסה לחירם\למדינה. זה כמו שאתה מודד במדדי מדינה כמה קנית מאמריקה ולא כמה קנית מאפל. ולפעמים אתה מציג את הדוח בישיבה עם האמריקאים ומראה להם שעמדת בהסכמי הסחר.
משלי- שלוש- בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:
בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: משלי- מזמור שלוש.בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:יען כי מפה המשענת,בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ: משלי- מזמור שלוש.רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ:הרפואה מאלה, דרך זאת:רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָהדגשה:לְשָׁרֶּךָשָׁ(צריך להבין שוב, הדברים הם משל, לא מדובר פה על רפואת הגוף וגם לא בדיוק רפואת נפש, מדובר פה על אורחות על דרך על ללכת בדרך בורא עולם היא הרפואה בעניין הזה. חברה נכונה יותר, חברה צודקת יותר וכו.. גם מבחינה כלכלית, לדרך הכלכלית יש משקל כבד באורחות המוצעים בתורתינו, כדי שלא...).השרים, שירת המשוררים:וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי: וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים.אין פה הטלת דופי בבינה שלעצמה,בינה זה טוב וחשוב לבקש בזאת את זאת, אך היא לא המשענת שלך, לא על הבינה אתה נשען, המשענת של המשכיל בבינה הזאת, היא בורא עולם שנתן לנו את הבינה הזאת להשכיל בה, הבינה הנלמדת בספר היא מבורא עולם, כמו שהברכה הנשמעת מפי הכהן, היא ברכה מבורא עולם:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: במדבר.כמו שבורא עולם הוא המברך הוא מקור הברכה, כך הוא מקור הבינה, על משל בצלאל בן אורי שבורא עולם מילא אותו רוח חכמה:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: שמות.שקודם כל זאת:בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָואחר כך זאת:בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ:חשוב מאוד לדייק בזאת, המשענת הוא בורא עולם:בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:יען כי:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא: כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה: מזמור שני.כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה:כדבר פרעה ליוסף:וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: בראשית. |