אם הרב משה בן מיימון היה חי עוד שנים:

על תיקון, ענווה, המשכיות ההגות — ונאמנות לדבר בורא עולם:

בפתח ספרו מורה נבוכים, פונה הרב משה בן מיימון לתלמידו ר׳ יוסף בן יהודה, ומניח יסוד עמוק: ההכרה באפשרות הטעות, והנכונות לתקן. הוא מודה כי לעיתים כתב דבר מה, ולאחר מכן גילה בו פגם או ניסוח לקוי, אך בחר שלא למחוק את הישן אלא להוסיף עליו את החדש. בכך הוא מלמד את תלמידו שיעור לא רק בהגות אלא גם במוסר ובאחריות הגותית.

 ענווה של חכם אמיתי:

הרב משה בן מיימון לא ראה את עצמו כנביא, אלא כחוקר, לומד, ומורה. הוא לא ביקש להכתיב אמת מוחלטת, אלא להנחות את תלמידיו בדרך אל האמת. הוא ידע שדבריו אינם סוף פסוק, אלא שלב במסע. הוא עצמו כתב:

"אל תקבל דברי מפני שאני אמרתים, אלא אם כן תשתכנע באמתם מצד ההוכחה."

במילים אלו הוא מבטל את הסמכות האישית שלו לטובת סמכות השכל וההיגיון. הוא מזמין את תלמידיו – ואת כל הדורות הבאים – לא לקבל את דבריו ככתבי קודש וכדבר בורא עולם, אלא לבחון, לשאול, ולהמשיך את דרכו מתוך אחריות ולא מתוך צייתנות.

 מה היה קורה אילו האריך ימים:

אם היה הרב משה בן מיימון חי עוד שנים, אין ספק שהיה ממשיך לבחון את דבריו, לשוב ולשקול את עמדותיו, ולתקן את אשר יימצא לנכון. הרי כבר בחייו שינה את דעתו בכמה סוגיות – בהלכה, בהגות, ובפרשנות המקרא. הוא לא חשש להודות בטעות, לא היסס להחליף עמדה, ולא נמנע מלהשאיר את הסתירה גלויה – כדי ללמד את תלמידיו ענווה, יושר, ופתיחות.

 שבע הסיבות לסתירות בטקסטים – בלשון הרב משה בן מיימון:

דע, כי הסיבות להימצאות הסתירות בדברים הנאמרים בספרים הן שבע:

1. שיהיו הדברים ההם נאמרים מפי שני אנשים, שכל אחד מהם בעל דעה שונה. והמחבר מביא דבריהם מבלי להודיע שהן שתי דעות, ויחשוב הקורא שהן סותרות.

2. שיהיה האדם עצמו אומר דבר אחד בזמן אחד, ואחר כך יחזור בו ויאמר דבר אחר. והמחבר יעתיק את שני הדברים, ולא יודיע שחזר בו.

3. שיהיה הדבר האחד נאמר בדרך משל, והאחר נאמר כפשוטו. והקורא לא יבחין בין המשל לבין הפשט, ויחשוב שיש סתירה.

4. שיהיה הרצון להסתיר את הדבר, ויאמרו דבר והיפוכו כדי להסתירו מן ההמון. כי אין ראוי שידעו הכל את הסודות.

5. שיהיה הרצון לעורר את השומע לעיון, ויאמרו דבר והיפוכו כדי שיתבונן ויחפש. והסתירה היא כלי לימודי.

6. שיהיה הדבר הראשון נאמר בשכחה, והשני נאמר בכוונה. כלומר, טעות אנוש – אך הרב מדגיש שזו סיבה נדירה אצל חכמים.

7. שיהיו שני הדברים נאמרים על שני עניינים שונים, והקורא יחשוב שהם על עניין אחד. והסתירה נראית רק בגלל בלבול בין ההקשרים.

 תיקון כדרך חיים:

הרב משה בן מיימון לא רק לימד את תלמידו להבין את סודות התורה – הוא לימד אותו איך לחשוב. הוא לא ביקש ממנו לקבל את דבריו כמות שהם, אלא:

• להבין את דרכי החשיבה שלו

• להשתמש בשכלו ובכלי הביקורת שלו

• ואם ימצא טעות – לתקן.

המשמעות היא שתלמידו של הרב – וכל לומד בדורות הבאים – אינו רק שומר המסורת, אלא גם ממשיכה, מפתחה, ולעיתים גם מתקנה. לא מתוך זלזול, אלא מתוך נאמנות עמוקה לרוחו של הרב שבקשה ממנו גם זאת. גם כדי לא לחטוא בחטא הגאוה שדבריו שלו עצמו יהיו קודמים לבורא עולם בעיני תלמידיו.

 צמיחה דורית מתוך תיקון:

היכולת לתקן, לשנות, ולהתפתח אינה רק עניין אישי – היא יסוד לצמיחה דורית. כל דור של תלמידים נדרש לא רק ללמוד את דברי הרב, אלא גם לברר אותם מחדש, לאור השכל, הניסיון, והאתגרים של זמנו. כך נוצרת מסורת חיה – לא קפואה, אלא נושמת. מסורת שבה כל דור מוסיף נדבך, מעמיק את ההבנה, ולעיתים גם משנה את המבנה.

 תשוקה להבין את רצון בורא עולם – יסוד ההמשכיות:

אך מעל לכל, עומדת נאמנות לדבר בורא עולם. זו הרוח הנלמדת מדברי הרב משה בן מיימון, וזו גם הרוח שמנחה את התלמיד בדרכו. התיקון, השאלה, וההמשכיות אינם נובעים מרצון אישי בלבד – אלא מתוך תשוקה להבין את רצון בורא עולם באמת וביושר. ולכן, כאשר התלמיד ממשיך את רבו, הוא אינו רק מהדהד את דבריו – אלא ממשיך את דרכו, מתוך נאמנות לרוחו ומתוך רצון להבין ולקיים את דבר בורא עולם.

 סיכום: נאמנות לרוח, תיקון מתוך אמת, והמשכיות חיה:

אם היה הרב משה בן מיימון חי עוד שנים, ודאי היה מוסיף, משנה, מתקן את דבריו שלו עצמו. הוא לא היה רוצה שיקפיאו את הגותו, אלא שימשיכו אותה. ולכן, תלמידו האמיתי אינו זה שמשנן את דבריו – אלא זה שמעז לחשוב, לשאול, ולבנות על יסודותיו בניין חדש. כך נבנית צמיחה דורית אמיתית – מתוך ענווה, מתוך אחריות, ומתוך נאמנות לדבר בורא עולם.

ועצה אחת קודמת לכול: עצת בורא עולם קודמת לעצת הרב. ואם יבחין התלמיד בטעות בדברי רבו – גם לאחר מותו – חובתו לתקן, להעמיק, ולצמוח. זו אינה בגידה – זו נאמנות. זו אינה סטייה – זו המשכיות.

גולדקנופף – משמעותו "כפתור זהב".

 הפלשתים על פי התורה:

התורה והנביאים מתארים את הפלשתים כעם שמוצאו מכַּפְתוֹר:

• וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִֽים:  וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָֽצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִֽים: בראשית.  – הפלשתים כצאצאי מצרים בן חם.

•  וְהָֽעַוִּים הַיֹּֽשְׁבִים בַּֽחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּֽצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּֽשְׁבוּ תַחְתָּֽם- דברים – הכפתורים השתלטו על עזה.

• הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר- עמוס.

• כדי  להבין מי הם הכושים-- וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה: וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְהוָה אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ: וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים: וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי יְהוָה וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד: דברי הימים.

 דברי גולדקנופף בבית שמש:

בוועידת החינוך בבית שמש (מרץ 2025), שר השיכון יצחק גולדקנופף אמר כי הצליח להעביר פרויקטים שהיו מיועדים לעם ישראל לטובת הציבור החרדי:

“גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי – אז הוצאנו את זה… לציבור החרדי.”

תחקירים חשפו כי מכרזי דיור בהיקף אלפי יחידות דיור שונו ל"צביון חרדי", תוך מתן הנחות והטבות משמעותיות. במקביל, רשת הגנים של משפחתו קיבלה הקצאות קרקע ומבנים בעיר בית שמש.

 הקשר הסמלי:

• הכפתורים השתלטו על עזה והעבירו את השליטה לעצמם.

• בימינו: "יו"ר דגל התורה משה גפני נזף בשר יצחק גולדקנופף, לאחר שביקר בחבל עזה וקרא להתיישבות ברצועה. "אתה נוסע ומדבר על ההתיישבות בעזה בשם יו"ר יהדות התורה, תפסיק לדבר בשם יהדות התורה, אתה לא מייצג אותי בשום צורה" - כך פורסם היום (שני) בתוכנית "כאן הערב" בכאן רשת ב" כאן חדשות.

• בימינו: גולדקנופף מתאר בגלוי העברה של משאבים – דיור, קרקעות, תקציבים – מעם ישראל לציבור החרדי.

השם גולדקנופף (כפתור הזהב) מקבל כאן משמעות כפולה:

• "כפתור" – כמו הכפתורים המקראיים, סמל להשתלטות והעברה.

• "זהב" – סמל לעושר ולממון, בדיוק כפי שהמאמרים מתארים העברת משאבים כלכליים.

 סיכום

הפסוקים בתורה מתארים את הפלשתים כעם שהגיע מכפתור, השמיד את העוים וישב בעזה – תהליך של העברה ושליטה. דברי גולדקנופף בבית שמש מהדהדים דימוי דומה: העברת משאבים מעם ישראל לדוסים תוך יצירת מציאות חדשה. השם גולדקנופף – כפתור הזהב הופך לסמל מודרני של אותה פעולה: אחיזה, שליטה וממון.

נראה מפה שגולדקנופף כדלילה.

יחס תלמידי ישיבות נתמכים מתוך כלל היהודים בישראל- 2025 לפי הספורות הנוצריות:

הנתון של 221,306 תלמידי ישיבות נתמכים מבוסס על דיווח משרד הדתות לחודש דצמבר 2024.

תלמידי הישיבה שמקבלים קצבאות, כולל רווקים ונשואים.

טבלה יחסית – לויים פקודים מול כלל ישראל במדבר:

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:  וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:  וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: בראשית.

וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

ישראל הוא גוי, יש עוד גויים מבורכים יען כי הם מזרע אברהם, לא רק ישראל, אמנם לא אותה ברכה, אך ברכה גם להם וגם מלכים מהם:

וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:

גם לישמעאל שנים עשר נשיאים וגם לעשיו מלכים על מקומם ועל נחלתם.

ומשכך לא ברורים הזרמים המוסלמים השמים מזרע אברהם שקיבלו עליהם את הזרם המוסלמי האיראני כראש דת להם.

בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם (עליך) עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ: אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ: בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה: דָנִיֵּאל.

מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס.

וְאֵלֶּה תּֽוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּֽלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּֽוּל:  בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָֽס: בראשית.

פרס הם יפת.

ישמעאל הוא שם, כמו עשיו כמו לוט- מואב ועמון  וכמו- ארם- חלב.

ויפת הם באהלי שם ולא להפך:

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָֽמוֹ:  יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָֽהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָֽמוֹ: בראשית.

שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:  עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:  עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: תהלים.

בורא עולם העיר את פרעה בחלום הלילה.

החלום הזה שאת פתרונו הביא יוסף למעשה שחרר את יוסף מבית האסורים:

שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:

גם כורש היה זה שנשלח והוער לעזור לישראל בעת שהיה בגלות/שבי בבל:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.

בעת הזאת ברור לכולנו שגם דונאלד עוזר מאוד לשחרר את בני ובנות ישראל וזה בסדר.

אם מישהו ירצה לקטרג או משהו כזה, זה לא חטא לקבל את העזרה הזאת.

ויפה שברכו הורי השבויים את טראמפ שבורא עולם ישמור אותו.

תראה,

כשיש מלחמה מדברים ועושים גם שטויות, לנוכח דבר הפרסי הזה:

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים

האם נכון לו לפרסי לרצות להשמיד את ישראל ולשכן על האדמה הזאת עם שאינו ישראל כעושה זאת:

שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף:  אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל: כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ: עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד: תהלים מזמור שמונים ושלוש.

האם נכון לו לישמעאלי לרצות להשמיד את עמו ומשך זרעם של יוסוף/יוסף/JOSEF ומוסא/משה/MOZES, האם נכון לו לרצות זאת.

מלחמה מלחמה אך האם לשם זאת כפי שסימן נסראללה על המפה לפני המלחמה.

המשך המזמור הזה שגם הנוצרים שרים אותו:

כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ: אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר: גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה: עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן: נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה: שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵמוֹ: אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים: אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ: כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים:  כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם:  מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ:  וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ: תהלים מזמור שמונים ושלוש.

למרות כל מה שקרה עם המצרים בעת פרעה  שלא ידע את יוסף, נאמר לישראל- 

לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: דברים.

בורא עולם לא הרג את פרעה. הוא הרג את בנו בכורו. בהמשכו של יום, בת פרעה נישאה לשלמה המלך. בת פרעה הייתה האשה הראשונה שאיתה הוא בנה את בית המקדש וגם את בייתו שלו עצמו. אביה של בת פרעה הזאת היה חותנו של שלמה, כמו יתרו שהיה חותנו של משה. המחשבה היא כמובן אודות השלום עם זה לאחר זה:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּֽי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָֽחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵֽעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִֽילָה: בראשית.

נגיד ולוט לא היה בוחר בצד של סדום ואברהם היה הולך לסדום..

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ: אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ: תהלים.

גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:

מתוקף שבועת בורא עולם לאברהם, ברור שלא משנה באיזה צד היה הולך אברהם הוא היה הולך באותה דרך, אברהם יצחק יעקב והלאה...

תחשוב על הפורש, הפורש בנויה כך שדלק או חשמל יניעו אותה, זאת אומרת שכל המערכות של הפורש מותאמות לדלק כדי שהיא תוכל לנוע על האנרגיא הזאת, ללא בניית מערכות מתאימות לדלק, הפורש לא ינוע. אותו הדבר האדם ביחס למזונו. זאת אומרת שכמו שבאדמה יש דלק הנדרש למכונית, מהאדמה יש פרי שנדרש לקיימותו והמשך קיימותו של האדם. כל המערכות הפנימיות של האדם בנויות לקלוט את המזון, לעבד את המזון וגם לפלוט אותו וזאת לצורך משכיות וקיימות האדם, כמו שהדלק השרוף נפלט מהאגזוז שנבנה לצורך הדבר.  קיימות האדם והנדרש לקיימותו קיימים בעולם הזה. וזה מתאים לזה ולהפך. כמו הפורש והדלק. ברור שהדבר לא נוצר ממפץ גדול, כל יצרן מכוניות יגיד לך שנדרשת מחשבה ותכנון ובניה והתאמה כדי שזה יקויים ויקיים.

כִּֽי-אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה: מָֽה-אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי-תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ: וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ: תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו: צֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי: צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם עֹ֝בֵ֗ר אָרְח֥וֹת יַמִּֽים: יְהוָ֥ה אֲדֹנֵ֑ינוּ מָֽה-אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכָל-הָאָֽרֶץ: לימודי תהלים- מזמור שמיני.

בורא עולם ברא את עולמנו עולמינו והפקיד בידיו של האדם את המשילות על הבריאה.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן: בראשית.

מהמקום שיש לך את הבינה להבין זאת על משל עידן עופר שהפקיד בידיו של ניר גלעד את ניהול קניינו, תחשוב על הדבר במשל הפורש שמסוגלת לנסוע מעל מאתיים קמ"ש נהוגה בידיו של הילד שלך וזאת על משל של אדם שאינו יכול ואינו מוכשר ואינו אחראי לנהוג על רכב הברזל הזה.

בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ– בעת שיש פשע רב בארץ, צריך הרבה שרים לעמוד על המשמר. פה מדובר על פשוע הארץ מבחינת חוטאים בעם ולכן שרי משמר רבים– כמובן שיש את המשוואה ההפוכה, מה עושים בפשוע השרים/המנהיגים– וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל– וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ– לימודי משלי עשרים ושמונה.

בחיוך:

ויש גם בשר, על האש.. מאוד מתאים לי צלעות כבש ... ת'שמע סטייק לצורך העניין זה כמו דלק עם תוסף... והריח.. משהו משהו... תחשבו גם על ההנאה מהמזונות המוצעים לנו ושהמוח של האדם יודע לעשות מהם מטעמים הכו שלינג כמו שאומרים... האוכל הותאם לנו לא רק כדי שננוע כמו שאומרים. אני טוענת שגם ההנאה מהמזונות המוצעים לנו היא בריאה..