תפריט סגור

קטגוריה: 3.1- לימודי תורה- משפט.

בעת ההיא משה שפט את העם לבדו ויתרו אמר לו כך- לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ – לא רק משה יבול, גם העם.

judgement, punishment, justice, court, gavel, guilty, authority, courtroom, criminal, decision, desk, government, hammer, judicial, law, legal, professional, seat, state, table, trial, working, young, system, punishment, punishment, punishment, gavel, guilty, guilty, guilty, guilty, guilty, courtroom, courtroom, courtroom, trial

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּֽעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃ וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם…

לימודי פרשת כל הדברים האלה- הדגשים למחשבה ולמידה.

וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהוָֽה׃ וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה…

פרשת כל הדברים האלה– מערכת החוקים בבית המשפט בישראל לא נפגשת עם תורת ישראל מהבחינה שיש דברים שחוקה זאת אוסרת והתורה מתירה, יש דברים שהחוקה הזאת מתירה והתורה אוסרת, למעשה החוקה בישראל בעת הזאת בשלמותה מהבחינה הזאת, אינה נבדלת מהגויים ולעתים אנו אנוסים להזהר בדברים שאנו לא נדרשים להזהר בהם על פי תורת ישראל. 

נכתב בשנת שבעים ושבע- עודכן בשנת שבעים ושמונה.

בני עלי ניאצו את המנחות שהביאו העם לבורא עולם לכפרה- ומשכך– וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם: 

וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם–בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙…

רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁ– יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד– הדגשה: עולמי עד– הדגשה: תשועת עולמים.

רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה: משלי עשרים ותשע. על המשל הזה: רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט אִישׁ: משלי עשרים ותשע. זה…

זאת פניה ישירה לרשע– אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ– יען כי– כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם– יקום הצדיק אך לא סותר את העובדה שהוא גם– יִפּוֹל:

אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ: כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה: משלי עשרים וארבע. זאת פניה ישירה לרשע: אַל תֶּאֱרֹב…

אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים: אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ: גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם:

אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ: משלי- עשרים וארבע. מחשבה מקדימה: אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים: אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן…

נעמי ואלימלך בחרו לצאת מהארץ בעת רעב– אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי יְהוָ֑ה– אך עזיבת הארץ בעת רעב לא הטיבה עימם.

וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו: וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י…

אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ– וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַֽחֲלָה לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּֽהְיֶה לְאִשָּׁה וְלֹֽא תִסֹּב נַֽחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה אַחֵר.

אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ: משלי עשרים ושנים. וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַֽחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּֽהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִֽירְשׁוּ…

שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְהוָה (יפול) יִפָּל שָׁם– גם מפה נלמד שהטומן בור/שוחה אדם הוא החוטא לא האדם שנפל– וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי:

שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְהוָה (יפול) יִפָּל שָׁם: משלי עשרים ושנים. גם מפה נלמד שהטומן בור/שוחה אדם הוא החוטא לא האדם שנפל. טומן בור…

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ: אפילו אם הנער נער ישר: גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר– וזאת כי הנער נער. כי עדיין לא יודע טוב ורע. עוד לא אחראי למעשיו.

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ: אפילו אם הנער נער ישר: גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וזאת כי הנער נער. כי עדיין לא…

אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם– האבן היא המשקל שמנגד לחטא במאזניי המשפט. ואם לזה אתה שם את האבן הזאת ולזה את האבן הזאת זאת תועבה.

אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם: משלי- עשרים. אֶבֶן וָאֶבֶן= וְאֵיפָה וְאֵיפָה. שיש אבן ואבן מתקיים איפה ואיפה, שיש הטיית משפט. האבן היא…

בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה— המשוואה היא כזאת: מעשה רשע יביא קלון, הקלון יביא את הבוז והבוז יביא את החרפה.

הדגשים לחשיבה ולמידה: בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה: משלי שמונה עשרה. כשזה בא: בא זה: בְּבוֹא רָשָׁע וְעִם קָלוֹן בָּא גַם בּוּז:…

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב– עדיף להיות עני עם בית לא משופץ כמו שאומרים– פַּת חֲרֵבָה– מהאדם שמקור עושרו מזאת– זִבְחֵי רִיב.

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב: משלי שבעה עשר. זִבְחֵי רִיב: ירצה הגנב לחשוב שריב בבית מטמא את הזבח ואם אין ריב…

וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ– הצלחה שהביאה ברכה על בית מעבידו יוסף– וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף.

וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי׃ וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃ וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ…

יוסף סירב לשכב עם אשת מעבידו שהטיב עימו, ועדין בחטא הזה יש חטא לבורא עולם– וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָֽרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃

עוד לפני שעם ישראל קיבל תורה היה ידוע שאיש השוכב עם אשה בעולת בעל- חוטא לבורא עולם. וכל בני ביתו איתו. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד…

משלי ארבעה עשר- עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר: מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה– צריך לחשוב על מבחינת הדבר והיפוכו אם עד אמונים מציל נפשות מי הוא עד השקר מבחינת נפש.

בעריכה: משפט זה  מול זה הסבר חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ: חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ: כמו שאומרים: אישה בונה, אישה…

משלי- עשר- הדברים האלה– אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי– נאמרו ל– סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן– סיחון היה חוטא גמור. ומשכך נלמד מה "טיב" סחורותיו. שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך. יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט– הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה:

אלה שני המשפטים המקוריים: פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת: לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת: לצורך למידה: פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:…

משלי- שבעה עשר- לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר– נבל הוא נבל הוא נבל. איוב אמר ככה– הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק:

לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר: משלי- שבעה עשר. נבל הוא נבל הוא נבל. איוב אמר ככה: הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי…

יעקב עשה הסכם עם שכם וחמור– וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם– שכם וחמור היו מהעמים הכנענים שיש איסור להתחתן עימם:

כתובה מעודכנת- נכתב בשנת שבעים ושלוש- עודכן בשנת שבעים ושומנה. וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא…

כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ– כמבואר– וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָֽאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָֽאָדָֽם:

וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי–כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים, בְּיִשְׂרָאֵל;

וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ– אֵין (לנער) לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:

נכתב בשנת שבעים ושבע- עודכן בשנת שבעים ושמונה. וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח…

משלי- ארבע- וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם:

בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים: פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא…

בברית שעשה יעקב עם לבן גם יש תנאי להפרת ברית– אם– אִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י —אז– אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ.

לימודי שנת שבעים ושש- עדכון שנת שבעים ושמונה. וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד׃ וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהוָ֖ה בֵּינִ֣י…

וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה– עִם נָבָר תִּתְבָּרָר– עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם- ההבדל בין פרעה לאבימלך.

איחוד כתובות משנים קודמות- עדכון שנת שבעים ושמונה להכרזה- בעריכה. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ…

וְגַם־אָמְנָ֗ה  אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה– שרה כונתה בשם אמנה והיא היתה אחות של אברהם מאביו אך לא אימו- הדבר היה אסור לכן אמר אברהם-  וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י.

וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ  הָֽאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃ וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֨נוּ֙ וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה…

אדום, מואב והאמורי סרבו לתת לישראל לעבור בשטחם (לעבור- להכנס מקודה אחת ולצאת מנקודה שנית ולא להתנחל), במקרה אדום ומואב לאחר הסירוב, עם ישראל המשיך הלאה. לא כך במקרה האמורי, במקרה האמורי הדבר נחשב לעילה למלחמה ואישור לכבוש ארצם. ברור שנשאלת השאלה מדוע לא אותו משפט לאמורי כאדום ומואב.

לימודים מספר שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן. וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי: וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י…

החלום– וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה (צלול) צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד–הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל– ושברו– וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה- פרשת גדעון.

שופטים- פרשת גדעון- כתובה מעודכנת. וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכָל–הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל–עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה–ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן רַ֗ב…

משלי- ארבע- מבחינת סדרי עדיפויות זה דבר ראשון– רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה: ולשמור על הדבר– סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה– כמו שתרומם ותשמור כך היא תשמור עליך– תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ– התומך נתמך– תֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: 

שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי: וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר…

הכהן הוא כהן והלוי הוא לוי, אלה משרות בעבור עבודתם בקודש, השופטים הם גם משבטים אחרים ובמקרה של הפרשה הזאת השופטת הנביאה ששפטה את בני ישראל במקום של משה ויהושע- הייתה אישה- על כל מה שמשתמע מכך- אישה שופטת גבר בבית דין שהוא יותר "גבוה" מבית דין רבני של ימינו אנו.

שופטים- פרשת דבורה, ברק ויעל- נכתב בשנת שבעים וחמש- עודכן בשנת שבעים ושבע. דבורה היתה שופטת ונביאה שבני ישראל עלו אליה למשפט, היא הייתה השופטת…

מִן–שָׁמַ֖יִם נִלְחָ֑מוּ הַכּֽוֹכָבִים֙ מִמְּסִלּוֹתָ֔ם נִלְחֲמ֖וּ עִם–סִיסְרָֽא– זְבֻל֗וּן עַ֣ם חֵרֵ֥ף נַפְשׁ֛וֹ לָמ֖וּת וְנַפְתָּלִ֑י עַ֖ל מְרוֹמֵ֥י שָׂדֶֽה– בֶּ֥צַע כֶּ֖סֶף לֹ֥א לָקָֽחוּ– יש הדגשה בזאת– ההנהגה הייתה ישרה- ומשכך בורא עולם היה איתנו במלחמה הזאת– שלא כמו שקרה כשלקחו בצע כסף, שהיה מעל בחרם ובורא עולם לא היה איתנו.

שופטים- פרשת דבורה, ברק ויעל- נכתב בשנת שבעים ושש- עודכן בשנת שבעים ושבע.   שירת דבורה: וַתָּ֣שַׁר דְּבוֹרָ֔ה וּבָרָ֖ק בֶּן–אֲבִינֹ֑עַם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר: בִּפְרֹ֤עַ פְּרָעוֹת֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל…

למידה על ברית הגבעונים מתוקף היותה ברית שנכרתה בשבועה בבורא עולם. מתוך כך בחנתי את מהות הברית וחוקותיה: וזאת אם מדובר בברית פנימית — בין ישראל לישראל — או בברית חיצונית, בין ישראל לעמים אחרים. ההבחנה הזו מלמדת שברית הנכרתת בשם הבורא מקבלת תוקף מחייב- גם לדורות הבאים.

לימודים מפרשת אחרי מות יהושע- ספר שופטים- נכתב בשנת שבעים ושתיים לקוממיות ועודכן בשנת שבעים ושבע. ברית הגבעונים, כתבתי על הדבר מהבחינה הזאת: הברית מצד…

קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שָׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי-אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכָל-הַגּוֹיִֽם– גם בפרשת המעל בחרם בימי יהושע וגם בפרשת הגבעונים בימי דוד היה מקרה שהוחל דין על העם מבלי שהיה ברור למה, יהושע שאל את בורא עולם למה הפסדנו בקרב, למה בורא עולם לא היה איתנו, בורא עולם אמר לו שמישהו מהעם לקח מחרם המלחמה אליו לשימוש אישי כמו שאומרים..

יום שלישי. מזמור ליום שלישי שהיו הלויאים אומרים ביום שלישי בשבת קודש בבית המקדש על הדוכן (זה דוכן דוכן, זה דוכן בבית המקדש.. ומשכך מאוד…

וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ– לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם– ההדבקות עם הנשים האלה באה לידי ביטוי בתולדה שלא יכולה להחשב עם העם הזה כגוי קדוש, ובזאת הם הפרו ברית ומשכך כדי להשיב ברית הם היו צריכים להשיל את החטא מהם.

פרשת ברית לעם- נכתב בשנת שבעים וחמש- עודכן בשנת שבעים ושבע. וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת–יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: כִּ֣י | אִם–שׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם…

המקרה היה בעת שהיו משבטי ישראל שהתנחלו בארץ והיו משבטי ישראל שנשארו בחוץ לארץ. היתה סכנה שאלה שנשארו בחוץ לארץ יחטאו בדבר. מבחינה רעיונית בסיסית, מפרשה זאת נלמד חוק הערבות הדדית- גם במקרה והחטא יעשה בחוץ לארץ, הדין יוחל גם על אלה שעלו לארץ.

פרשת ערים לשבת בהן– נכתב בשנת שבעים וחמש עודכן בשנת שבעים ושבע: בקריאה זאת חשבתי על הדרך של "פתרון בעיות" "פתרון סכסוכים", ומתוך המקום הזה…

וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה– הריגת האדם הזה נחשבת לשפיכת דם נקי– וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה–וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים– מתוך המקום הזה תחשבו על החילים היהודים שבשגגה הרגו יהודים.

דבר תורה זה נכתב השנה בשנת שבעים וחמש לפי מנין ההכרזה (48))  ועודכן בשנת שבעים ושבע. גם בספר במדבר וגם בספר דברים וגם בספר יהושע…

וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת–בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו– אם הדבר היה קורה בעת הזאת  היו מעלים יהושע למשפט בהאג על פשעי מלחמה– כדי להבין, כביאור אדון בזק בעצמו– כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם–לִ֖י אֱלֹהִ֑ים– הוא הבין שבורא עולם הוא המכה בו– כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מֽוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ:

איחוד כתובות משנים קודמות ועדכון בשנת שבעים ושבע. וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת–הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת–אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ…

וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–כָּל–הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָתֵ֣ת לַאֲבוֹתָ֑ם וַיִּרָשׁ֖וּהָ וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ– וַיָּ֨נַח יְהוָ֤ה לָהֶם֙ מִסָּבִ֔יב כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבוֹתָ֑ם וְלֹא–עָ֨מַד אִ֤ישׁ בִּפְנֵיהֶם֙ מִכָּל–אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם אֵ֚ת כָּל–אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם נָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיָדָֽם– צריך לחשוב על מה זה אומר שבורא עולם הניח להם מסביב, נלמד על כך בהיפכא, מה קורה שבורא עולם לא מניח מסביב לישראל:

פרשת ערים לשבת בהן- נכתבה בשנת שבעים וחמש- עודכנה בשנת שבעים ושבע. לפני המעבר מהגדה המזרחית למערבית, לארץ הירושה, ולפני המלחמה, הראובני והגדי וחצי שבט…

יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל- יש פה ענין עם גיבורי ישראל כמו כלב בן יפונה. לגיבור הזה יש הבטחה מיוחדת מבחינת נחלה מיוחדת כציון לשבח על פועלו על גבורתו. הגיבור הזה הוא לא רק גיבור מלחמה כמרגל גם כגיבור כאיש מידה, איש מאמין בבורא עולם.

פרשת הארץ הנשארת– נכתב בשנת שבעים וחמש- עודכן בשנת שבעים ושבע. נכתב בשנת שבעים וחמש — עודכן בשנת שבעים ושבע לאחר כיבוש הארץ הגיעה העת…

כִּֽי–הָיָ֞ה חֵ֤לֶק בְּנֵֽי–יְהוּדָה֙ רַ֣ב מֵהֶ֔ם– חלק נחלת בני יהודה היה גדול יותר מתוקף פיקודיו– שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל– לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת– לשבט יהודה יש הכי הרבה יוצאי\משרתי צבא– פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יְהוּדָה אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: 

פרשת הארץ הנשארת– נכתב בשנת שבעים וחמש ועודכן בשנת שבעים ושבע: וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי–שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי–יְהוּדָֽה: וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם…

וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם–  ההכחשה וההודאה כדין בתורה, דרך פרשת מעל בחרם כציר להבנת אחריות אישית ולאומית, וידוי והכרה בחטא מול כיסוי, ודין מול זיכוי כנלמד מדוד, שלמה, דור המדבר ויום הכיפורים- האמת הפנימית וההודאה הן יסוד החסד, ואילו הכחשה וכיסוי הם שורש הדין.

מאמר זה בוחן את עיקרון הדין בתורה דרך פרשת מעל בחרם, שבה הכחשה של יחיד מחילה דין על כלל ישראל. מתוך כך נבחנים פסוקים מתהלים,…

המעל בחרם היה הפרת ברית ומשכך במלחמה לאחר מכן בורא עולם לא היה עם ישראל וישראל הפסיד במערכה זאת, מאוד מעניין ויפה לראות את יהושע שהיה השוליה של משה, התלמיד של משה שנהיה למנהיג כמשה שעמד בפרץ למען העם כשחטא, כך גם יהושע– כתובה מעודכנת.

כתובה משנת שבעים וארבע- עדכון שבעים ושבע. המעל בחרם היה הפרת ברית ומשכך במלחמה לאחר מכן בורא עולם לא היה עם ישראל וישראל הפסיד במערכה…

וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם– וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ– עכרתם את מחנה ישראל– להבנת הדבר- על המשל הזה- וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם– פרשת מעל בחרם.

כתובה מאוחדת ומעודכנת. וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּן–כַּרְמִי֩ בֶן–זַבְדִּ֨י בֶן–זֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִן–הַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַר–אַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם–בֵּ֥ית…

אפשר לקשר את הפרשה הזאת למקרה זיני- על פי משפט מעל בחרם אדם לא נושא בחטא אחיו- וַיַּקְרֵב֙ אֶת–מִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶת–מִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי: וַיַּקְרֵ֥ב אֶת–בֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן–כַּרְמִ֧י בֶן–זַבְדִּ֛י בֶּן–זֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה:

אפשר לקשר את הפרשה הזאת למקרה זיני שיש הנוטים להאשימו כי קרוב משפחתו חשוד בחטא, על פי מקרה מעל בחרם ניתן ללמוד מי נושא באשמה…

אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת–הָעִ֤יר הַזֹּאת֙– תאור הבינוי– בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה– וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ–  — על המשל הזה–  לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם:

כתובה משנת שבעים וחמש- עדכון שבעים ושבע. וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת–ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם…

וְשַׁבְתָּ֞ עַד-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙– וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת-שְׁבֽוּתְךָ֖– שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם-  ואיך שבים לבורא עולם– וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב– ככה– הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת— וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ- לכהן ולבניו.

לימודי שנת שבעים ושש – עדכון שנת שבעים ושבע. החטא: וַיֵּֽלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם: וַיִּֽחַר-אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ…