וְכִֽי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתֽוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָֽהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּֽי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: ויקרא.
כדי להבין את ההבדל בין גר לבין נכרי נמשיל זאת לערבים המוסלמים, שמקיימים כפי הקוראן ולא כפי תורת ישראל. הערבי הזה הוא לא גר, הוא נכרי בארץ.
יש הבדל בין חוקת הגרות שלנו בגויים לבין הגרות של הגויים אצלנו בארץ. בארץ שאינה ארץ הקודש החוקה למי הוא גר היא אחרת. עם ישראל לא התבולל במצרים, לא נדרש התבוללות לצורך גרות. בארץ הזאת הנכרי באם ירצה להיות גר חייב להתגייר, למול אותו ולקיים את תורת ישראל.
הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִֽהְיֶה לִפְנֵי יְהֹוָֽה: תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִֽהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶֽם: במדבר.
וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: כָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּֽוֹ: תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: בְּבַיִת אֶחָד יֵֽאָכֵל לֹֽא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בֽוֹ: כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַֽעֲשׂוּ אֹתֽוֹ: וְכִֽי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַֽיהֹוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַֽעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: שמות.
צריך לעשות הבדלה בין חוקה לחוקה בין משפט למשפט.
בעת הזאת קבלת חוקת המדינה אינה נחשבת לקבלת תורת ישראל יען כי חוקת המדינה אינה תואמת ולעיתים סותרת את חוקת התורה שלנו.
מבחינה זאת אנחנו בעת של איש הישר בעיניו יעשה. אפילו שהמדינה מתירה דברים שהתורה שלנו אוסרת, אסור לנו לקבל אותם כמו בארץ ניכר.