בישראל נהוג לקרוא קריאה סדורה של חמשת ספרי משה, חמישה חומשי תורה. ספרים אלה הם ספרי משה שלא עבר בארץ, משה לא עלה לארץ. משה סמך את ידיו של יהושע.

עם ישראל בהנהגת יהושע כבש את הארץ למען לעשות כדבר בורא עולם שהוריש לישראל את הארץ.

בהמשך בסוף עת שפוט השופטים, כבספר שופטים עם ישראל היה בגלות בארצו בעת ההיא לא היה מלך בארץ ואיש הישר בעיניו עשה.

אני טוענת שזאת העת של ישראל בעת הזאת. לכן קבעתי לעצמי תוכנית לימוד סדורה של שבעת ספרים אלה. ספר יהושע וספר משפטים יכולים ללמד את ישראל איך לעשות נכון בעת הזאת, בארץ הזאת.

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:

לכל מטבע שני צדדים יש מקרה שבן לא שומע מוסר מהצד השני ברור שהבן לא יהיה אשם שלא שמע מוסר אב במקרה שהאב לא השמיע מוסר:

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר:

כמובן שצריך לחשוב על הדבר גם מבחינת העובדה שבורא עולם הוא אבינו מלכנו:

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ:

פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ:

כדי להבין את זה נבין את זה:

מְחִתָּה

זה כמו למחות, זה כמו ימחה מדבר:

מְחִתָּה לוֹ:

ושזה בא עם זה:

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ

המדבר במקרה הזה לא שמר נפשו ומהמקום הזה נבין מה אומר הדבר על האדם שלא שמר שפתיו ולכן קרה לו את מה שלא קרה לשומר שפתיו:

וזה במקרה הזה, יש מקרים שאסור לשתוק:

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע: יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב: מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר: מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב: ישעיהו.

מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים:

וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב:

במקרה הזה לא שומרים שפתיים, במקרה הזה חובה לאמור.

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ:  אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: ישעיהו.

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר:

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק

זה ברור. ומתוך המקום שזה בא עם זה נתייחס לזה:

וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר:

מה יבאיש הרשע ומה יחפיר את ההפוך לדבר שקר, הרשע יבאיש ויחפיר דבר אמת, על המשל הזה:

כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:

שזה

כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ

בא עם זה:

וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:

נבין את זה על משל החולה והתרופה

שהעושר של האדם הזה* הוא לקנות תרופות ואילו העני שלא שמע גערה לא צריך תרופות בכלל..

(**הזה, לא כל עשיר הוא רשע שבסופו של יום כנושא בדין לכך מתועל עושרו).

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת:

על הפיקח נאמר שהוא יודע להחלץ ממקום כזה בעוד החכם לא נכנס אליו בכלל.

צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר: משלי שנים עשר.

יש פה שניים:

צַדִּיק

רְשָׁעִים

לא מדובר פה על עשיר ועני.

יש שני עשירים אחד אוכל לשובע נפשו, כצורכו, העובדה שהאוכל לשובע נפשו לא סותרת את העובדה שהוא נהנה מהאוכל והטעם.

לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן:

לעומת העשיר הזה, העשיר השני ממשיך גם אחרי שהנפש שלו שבעה ובטנו מלאה והוא עדין לא שבע מבחינת מיצוי ההנאה מהטעם מהתענוגות של האוכל:

וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:

ובמקום שהעשיר הראשון מפסיק לאכול העשיר הזה ממשיך לאכול הלאה להשביע רעב זה..

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:  לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ: תהלים.

מבחינה כלכלית אותו הדבר.

כולל הקיבה שמתרחבת עם השנים ודורשת גם היא עוד..

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב: משלי- שלושה עשר. 

זה כמו אדם שאוכל ואוכל ולא שבע ומשכך אין ערך לכל ההון שהוא צבר אם עדיין רעב.

יגיד השמן/העשיר הזה, שעדיף להיות עני/רעב כזה מעני/רעב כזה. עדיף העוני הזה מהעוני הזה, בשורה התחתונה, שוב הבחירה ברע במיעוטו. ועדין רע זה רע, יש אנשים שמתו מהשמנת יתר כמו שיש אנשים שמתו מרעב.

מענין לענין באותו ענין, המקרה בו דנן הוא משל כפי שהסברתי, הענין הבא הוא לא משל של רשעים וצדיקים, הכרתי לא מעט שמנים נחמדים. אך המקרה הזה משמש משל לזה מבחינה חומרית שיש בו את אותה תוצאה:

אני טוענת ויש התכנות שיש מחקר תומך לטענתי, שבעת הזאת מתים יותר מהשמנה ממתי רעב וזאת מבחינה גלובאלית. במחשבה הראשונה שאתה רואה מקומות מאופייני רעב כמו בנגלדש אז אתה חושב הפוך כי יש שם ריבוי בקרב קבוצת אדם גדולה, אך אם תחקור כמה מתים מסימפטום של השמנה  מבחינה גלובאלית יש התכנות שתגלה את שסימפטום של השמנה משול למגפה שאנשים מתים ממנה.

בישראל מתים מהשמנה כ- 4000 בני אדם בשנה (המידע מאדיבות הרובוט של בינג) באופן קבוע ממוצע.

בשורה התחתונה, מהשמנה מתים בשנה יותר מהקורונה, בשנה הראשונה של הקורונה מתו בישראל- כחמשת אלפים בני אדם.

וזאת מידי שנה שמפה לא נראה שיש מישהו רציני שפועל להמציא חיסון למגפה. אני טוענת שהריפוי הזה והזה נמצא במחקרי מדעי הרוח.

(הלוך) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים (וחכם) יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ: משלי שלושה עשר.

החלק הראשון של המשפט ברור, אדם שנמצא בחברת חכמים מושפע מהם, אדם מושפע מהסביבה שלו ומשכך יחכים במקרה זה.

לעומת ההוֹלֵךְ עם החֲכָמִים שיֶחְכָּם בחלק השני של המשפט מדובר בענין הרועה את הכסילים. כסילים כאלה שמשפיעים לרעה על הרועה אותם ומשכך רועה שירוע- ירעה לרע.

זה כמו בפוליטיקה. שהאדם שקהל בוחריו של אדם הם פושעים. פושעים שיבקשו טובה בעבור הבחירה שלהם ואם לא יספק להם את רצונם הם לא יבחרו בו ומשכך יש התכנות שהדבר ישפיע על הנבחר לעשות דבר שלא היה עושה באם אלה לא היו בוחריו. זה גם יכול להיות מישהו שערב לך, תורם לך ושידרוש משהו.. ומשכך:

וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ:

.

טרנד שנאת היהודים בארופה בעת הזאת יכול להיות משל מבאר לרועה הזה, כשיש מנהיגים שיודעים שאם הם ידברו לטובת יהודים/ישראל, אז הדבר יפגע בהם בבחירות ולהפך, יש מנהיגים שיודעים שאם הם יקצינו עמדות ביחס ליהודים/ישראל אז הם עשויים לזכות ביותר תומכים בבחירות הבאות. וחלקם עושים זאת, משתמשים בדבר כמנוף להשיג עוד תומכים.

במקרה הזה המנהיג הולך עם העדר, לעתים הוא הולך אחרי העדר כשהעדר רועה אותו ולא הוא את העדר.

.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: שמואל.

בורא עולם פקד על שאול המלך להרוג את מלך עמלק ושאול עשה כרצון העם וחס על מלך עמלק ולא הרגו.

לא היה טוב לישראל רועה כזה ולכן נאמר לשאול:

וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:

בורא עולם קובע מי ימלוך על ישראל.

הלך שאול שאול ולא בא יהונתן קמה מלכות חדשה בישראל- מלכות דוד.

.

אם בצער של אחרי ימים ימימה עסקיינן והלמידה של מה יכול לקרות באם…

אפשר להבין זאת על משל הטלה שמבקש לשתות ממי הקישון המורעלים והרועה מונע ממנו למרות רצון הטלה. ברור שהטלה היה מת או מוחלה באם הרועה לא היה מונע ממנו לשתות ממקור מים לא טובים לו.

לעתים רצון העם לא טוב להם.

.

היו שונאים לישראל או הולכים עם העדר גם אם בשתיקה שהצטערו על השואה, היו רבים שאמרו שטעו או שהוריהם טעו. אפילו שילמו שילומים.

.

נראה מפה שהדור הזה בארופה אומר שהוא טעה לחשוב שטעה.

מעניין לעניין באותו עניין:

התורה: אחדות מוסרית. האנטישמיות: אשמה קולקטיבית העיקרון התורני העתיק — שנועד לחזק את העם — מופנה נגדו בצורה מסוכנת. האנטישמיות מנצלת אותה כדי לפגוע בעם שממנו היא נובעת.