משלי- פרק עשר.מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ: לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת: לֹא יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף: רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר: אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב: חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ: קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה: בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב: חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה: הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם: פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת: אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה: מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל: בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט: שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ: בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ: כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה: מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן: כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם: כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו: יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה: תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד: מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן: צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ: פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת: שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת: |
לימודים:
על זה– עַל כָּל פְּשָׁעִים תכסה זאת: תְּכַסֶּה אַהֲבָה– כמו שאומרים אהבה היא עיוורת. שאדם אוהב אדם פושע, אז יש הדחקה שהאוהב מדחיק את העובדה שהאדם הזה פושע.
בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: משלי מזמור עשירי.ובהמשך:מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה: משלי מזמור עשירי.שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה:על זה:עַל כָּל פְּשָׁעִיםתכסה זאת:תְּכַסֶּה אַהֲבָה:כמו שאומרים אהבה היא עיוורת.שאדם אוהב אדם פושע, אז יש הדחקה שהאוהב מדחיק את העובדה שהאדם הזה פושע.לעיתים גם האדם הזה מרשיע את המאשימים כדי להצדיק את האשם שהוא אוהב.ומפה נבין את זאת:בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:זה:יְכַסֶּה חָמָס:יכסה על זה:וּפִי רְשָׁעִיםשזה:מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיקבְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיקמוצג לעומת זה:וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:נוכל להבדיל בין זה:פִּי צַדִּיקלזה:פִי רְשָׁעִיםאיך זה:חָמָס:מכסה על זה:פִי רְשָׁעִים:כמו שהאהבה מכסה לעתים על פשע, שהעין האוהבת הזאת לא רואה פשע כמכסה עליו, כך פה הרשע מכסה על החומסים והחמס.כמו שוטר שמקבל שוחד, כמו שר שמקבל שוחד ושניהם לא עושים כנדרש מהם כאנשי חמס בעצמם, כמקבל שוחד לעשות זאת, כניזון מהחמס הזה.יש עוד מכסה, המכסה הזה:מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל: משלי מזמור עשירי.מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶרזה כמו האדם השונא לך שמדבר כחנפים אליך- מה שאומרים אחד בפה ואחד בלב.הוא יכול להיות השר הזה, שעוזר לבעלי אינטרסים לעשוק את ישראל מצד אחד וכדי לכסות על כך השר הזה מדבר על אהבת ישראל, על שנאת אויבי ישראל, הוא יקצין בזאת ובזאת, כדי לכסות על זאת. |
פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה– וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה:
משפט | הסבר | השכל | הסבר |
פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת: שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת: משלי עשר.כדי להבין אחלק את שני המשפטים למשוואות:פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת= שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת:מה שכר הצדיק ומה שכר הרשע: | |||
פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה: | וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: שמות. | שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן: | זה אדם שיקשיבו לו, זה אדם שבורא עולם נתן לו רוח חכמה. |
וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת: | כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם: הֵיטִיבָה יְהוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהוָה אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: תהלים. | וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת: | זה אדם שפעם אומר ככה ופעם אומר ככה ומשכך זה אדם שברבות הימים יוכח שטעה ולכן לא יקשיבו לו. |
משלי עשר– כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו– נגיד שליח שתפקידו להביא מיידע, השליח הזה הוא כעיניים לשלחו ולעתים גם יש לו השפעה על מחשבת ודעת השולח ולכן השליח הזה לשולחן נמשל לזה.
כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו: משלי מזמור עשירי.קודם כל צריך להבין שהדברים נאמרו מפי שולח. שלמה המלך היה מלך ושכזה היו לו שליחים כמו לכל מנהיג גם בימינו אנו. טראמפ שולח את שליחיו וגם ביבי שולח שליחים, בתורתינו קוראים לשליח גם מלאך*, השליח הוא נאמן לדבר המלך שהוא מביא וגם לדבריו האנשים שהוא מביא את דבריהם למלך לאחר שליחותו. וויטקוף הוא השליח הזה.שלמה המלך לא מדבר על השליח מהפיצה או מהמכלת, למרות שהדברים האמורים אמורים גם לזה. מאוד חשוב שהשליח מהמכלת יהיה נאמן לשולחיו... ולשליחותו.נגיד שליח שתפקידו להביא מיידע, השליח הזה הוא כעיניים לשלחו ולעתים גם יש לו השפעה על מחשבת ודעת השולח ולכן השליח הזה לשולחן נמשל לזה:כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִםוְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִםמשל וויטקוף השליח בעת הזאת יכול לבאר את דבריו של שלמה המלך בעניין האימפקט הזה לשולח הזה באם השליח של זה לא עושה את שליחותו כנדרש ממנו. העצלות בהקשר הזה היא על טיב עבודתו הנמשלת לעצלות מבחינת ערכיותה של עבודתו של שליח כזה, הוא יכול לעבוד 16 שעות ביום אך עדיין יחשב כעצל בעבודתו מבחינת הערך של עבודתו לשולחו. שליח זה משרת אמון.מפה ניתן להבין ששליח גם קרוי מלאך:וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָֽתְנוּ: במדבר.וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַֽחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִֽוא: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵֽי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִֽי: במדבר.וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹֽר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַֽעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה לַֽעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּֽר: במדבר. |
משלי- עשר- הדברים האלה– אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי– נאמרו ל– סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן– סיחון היה חוטא גמור. ומשכך נלמד מה "טיב" סחורותיו. שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך. יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט– הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה:
אלה שני המשפטים המקוריים:פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:לצורך למידה:פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:ברור שנתינת הצדיק היא צדקה כי פועלו צודק ומשכך תציל ממות צדקתו.תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת: לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע:
תבואות רשע הם תבואות הגנב, ומשכך תבואות אלה לא יועילו גם כנתינה, נתינה כזאת מתבואות כאלה לא יכולה להחשב צדקה. ולעתים (לא תמיד) יכולה גם להרשיע את המקבל את התבואה הזאת כצדקה. בחינם. גם הגנב לא שילם בעבור התבואה, ומשכך כמו הגנב כך מקבל הצדקה ומשכך יכולה להרשיע את המקבל:אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תהלים.וָֽאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹֽר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹֽאול: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָֽי: דברים.הדברים האלה:אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי:נאמרו ל:סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן:היה מותר לאכול מהם אך הדבר היה צריך להיות בקנוי.דברי בורא עולם לאברהם אודות חטאיו של האמורי:וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָֽה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹֽא שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד הֵֽנָּה: בראשית.שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך.יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי.התבואה הגנובה יכולה לעבור יד ועוד ועוד יד וכל הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה.משלי- עשתי עשר– יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע– העובדה שאתה מעביר רע מיד אחת ליד שנית וממנה לשלישית לא מנקה את הרע מידיך. אני אסביר, שאתה מעביר סחורה גנובה ליד שקנתה במשמעות שיש פדיון בעבור הגנוב שנשאר בידיך ומשכך הפדיון הזה פודה את המשלם.ואם בחינם אז יש את המשפט הזה:שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: | ||||||||||||||||
כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה– זה כמו המציצן שמצלם אישה במקלחת ועושה דחקה בזמן שהחיים של האישה נהרסים. על כך נאמר– כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן:
בעריכה.
|
בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה— המשוואה היא כזאת: מעשה רשע יביא קלון, הקלון יביא את הבוז והבוז יביא את החרפה.
הדגשים לחשיבה ולמידה:
בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה: משלי שמונה עשרה.
קלון נמצא במקום של הרשע והחרפה נמצאת במקום של הבוז.ולכן המשוואה היא כזאת:מעשה רשע יביא קלון, הקלון יביא את הבוז והבוז יביא את החרפה. |
שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט: משלי שמונה עשרה.שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב:לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט:המשוואה היא כזאת:לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט= שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע. |
מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה: משלי שמונה עשרה.זה ברור ואף מעורר חיוך.האדם שעונה על שאלה בטרם נשאלה, לפני ששמע, נחשב לעושה איוולת. האיוולת מביאה עימה בושה וכלימה. |
לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ: משלי שמונה עשרה.הלב למעשה מעיר את הכסיל להשכיל אפשר לראות את הדבר על המשל הזה:הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים. |
שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא: משלי שמונה עשרה.אדם חכם פותר ריב בדיבור, אדם כסיל יפתור ריב באלימות במכות.על משל דבר אל הסלע ואל תכה בו כצמיחת הדור בפרשת מי מריבה שאת המריבה הזאת פותרים בדיבור:בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה: תהלים.אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה: |
גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית: משלי שמונה עשרה.יש פה משוואה:מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ = מַשְׁחִיתעל משל השומר שתוצאות רפיונו, הביא לחבלה ומשכך שני אלה מזיקים אותו הדבר:מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית: |
לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה:על המשוואות האלה נבין הדבר-יִגְבַּהּ לֵב (גאווה)= שֶׁבֶר.עֲנָוָה= כָבוֹד.לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ– גאווה באה לפני משבר— גבה רוח כהתנשאות באה לפני כשלון, זאת אומרת שהתנשאות וגאווה הם מתכון לכשלון למשבר: |
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה– לא בכל המקרים. היו מקרים בתורתינו שמצאו נשים לא טובות ואשה בונה ואשה הורסת כמו במקרה שלמה.
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה: משלי שמונה עשרה.לא בכל המקרים האשה שמצאת היא אשה שעימה בא הטוב הזה:וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה:לא בכל המקרים.היו מקרים בתורתינו שמצאו נשים לא טובות ואשה בונה ואשה הורסת כמו במקרה שלמה שהנשים שלקח מהעמים הלא מותרים לו הטו את לבבו ומשכך נקרעה ממלכתו מיד בנו.וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה כְּדָוִד אָבִיו: אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן: וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם: וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה: רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: מלכים.גם בעת עזרא לקחו את אותן נשים ואיבדו ברית במקרה הזה שילוח את הנשים והנולד מהם עשה טוב. שילוח הנשים והנולד מהן השיב לעושים זאת את הברית.וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי (עולם) עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת: וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ: עזרא. |