תפריט סגור

לימודים מספר משלי- חמישה עשר.

משלי- חמישה עשר.

מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף:  לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת:  בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים: מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ: אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם: בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת: שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן: זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ: תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב: מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת: שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד יְהוָה אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם: לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ: לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה: לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת (ופני) וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת: כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד:  טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ: טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ:  אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב: דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה: בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ:  אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת: הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם: שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה: בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה: תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם: עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה: לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת: רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע: מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם: אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין: פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב:  יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה:

לימודים:

משלי- חמישה עשר– וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: צריך גם לחשוב כל כך שלא בעתו, הוא לא רק לפני העת הוא גם אחרי העת, זה כמו שיש עת כנוס אבנים/ סיום מלחמה ואתה לא מסיים את המלחמה בעת שנכון לסיים אותה ואז הכל מתהפך לך והשגים שהשגת כמו לא היו ולא רק בתחום דעת קהל עולמית והשלכותיה.

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: משלי מזמור חמישה עשר.

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת: משלי מזמור חמישה עשר.

נגיד יש משהו שאתה לא מבין ואז את חושב על הדבר.

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת:

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: לַחְשֹׁב מַֽחֲשָׁבֹת לַֽעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת: שמות.

וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת:

בצלאל היה בונה, הוא קיבל רוח חכמה גם לחשוב מחשבות לעשות, איך לעשות, זה כמו שלמדת הנדסה ואז הגעת לשטח כמו שאומרים ויש בעיה שלא למדת, ואולי גם שלא נלמדה ואז אתה וצוות המעבדה שלך חוקרים בדבר ומוצאים פתרון ועושים אותו וכן יש התכנות שהחקירה שלך בדבר תגיע לידיעת הטכניון שיכניסו את המציאה שלך לתוכנית הלימוד ואז יש לך "פטנט"...

לַחְשֹׁב מַֽחֲשָׁבֹת לַֽעֲשׂוֹת:

ומצאת תשובה מההגות שלך התשובה שקיבלת היא מפיך שלך ולכן השמחה:

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו:

הצלחה.

יש הבדל בין שיש לך שאלה בדבר ואז יש אדם שהלך במסלול לפנייך וגילה לך את התשובה מבלי שתצטרך לעשות מסלול כל שהוא כדי ללמוד מנסיונך שלך מצמיחת למידתך שלך ומשכך המענה מהגותך שלך הוא מענה בעיתו, הוא לא מקדים אותך/את למידתך:

וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב:

צריך גם לחשוב כל כך שלא בעתו, הוא לא רק לפני העת הוא גם אחרי העת, זה כמו שיש עת כנוס אבנים/ סיום מלחמה ואתה לא מסיים את המלחמה בעת שנכון לסיים אותה ואז הכל מתהפך לך והשגים שהשגת כמו לא היו ולא רק בתחום דעת קהל עולמית והשלכותיה.

ואתה רואה את הנזקים שעשתה לך הארכת המענית וכחצי שנה לאחר שהיית צריך לסיים סיימת את המלחמה כשהתוצאה אותה תוצאה כמו לפני חצי שנה. אך האבדות גדלו ויש נזק בדעת קהל שיש לו השלכות כלכליות ועוד.. פלגנות בעם בעת מלחמה ועוד ועוד.. ומשכך גם אחרי העת הדבר שלא בעת ולא טוב שכך.

 

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים– שורש המחלה– וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת– פעולה נדרשת– וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת– התרופה– הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ: משלי- חמישה עשר.

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים:

מה זאת מרפא לשון, על משל דיבור, שהדיבור הוא דיבור מרפא, אז הדיבור משול לעץ חיים. כדי להבין מה מרפא בה, נבין זאת עם זה, כי זה בא עם זה:

וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

מה זאת אומרת סלף בה, שקר בה, בה הכוונה ללשון שהלשון היא לשון שקר , ומשכך מרפא לשון זאת לשון דוברת אמת. והלשון הזאת שסֶלֶף בָּהּ: היא לא לשון מרפאת, היא לא לשון מחיה, היא לשון ששוברת הרוח, שמחלה את הרוח, כמו רופא שנותן לך תרופה לא מתאימה למחלה.

ניתן לבאר זאת על משל מגדל בבל שהתרופה למחלה הייתה בלילת השפה:

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: בראשית.

המחלה:

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: בראשית.

שורש המחלה:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת: בראשית.

פעולה נדרשת:

וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: בראשית.

התרופה:

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: בראשית.

הבעיה הייתה בשפה, השפה הייתה חולה.

וְסֶלֶף בָּהּ

ומשכך:

שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

ומשכך הפרדה/בידוד:

וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:

על שבר הרוח המשול לההפך מעץ חיים, נבין מפה:

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: בראשית.

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

ושבר רוח הוא הפוך לעץ החיים.

ובהמשך לאחר שבני האדם אכלו מפרי עץ הדעת שהדעת בו לא נכונה לאדם:

וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: בראשית.

בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:

ומשכך:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:  וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: בראשית.

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:

שהיא אינה הדרך הזאת:

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים:

בורא עולם לא אסר על האדם לאכול מעץ החיים– וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ– הדרך לעץ החיים נחסמה בפני האדם לאחר אכילה מפרי עץ הדעת.

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה– לצורך ביאור–כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם.

משלי חמישה עשר- זה לעומת זה.

בעריכה:

משפט

זה 

מול זה

הסבר

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים:

וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

שנאמר- החיים והמוות ביד הלשון.

בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת:

בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב

וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת:

ההבדל בית הצדיק לבית הרשע הוא בתבאות/מזון בבית.

כדי להבין את הלעומתיות אציג את המשפט ככה:

בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב:

בֵּית רָשָׁע בִתְבוּאַת רָשָׁע נעכר:

החוסן של זה לעומת העכר של זה. שהעכר הוא ההפוך לחוסן.

עכר= כריתות.

תבואות רשע הם מקורם בפשע של פרנס הבית. ומשכך בבית הזה החוסן נעכר.

יען כי:

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה:

לצורך ביאור הזבח הזה כזבח שיש בו מום/דופי:

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָֹה לְעֹלָה: לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים: כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם: ויקרא.

כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם:

התועבה, הפשע, הם כמו מטילים דופי לזבח ומשכך לא יהיה לרצון להקרבה לתשועה. צריך להיות תמים:

לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים:

על המשל הזה:

וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ:

הדגשה-

לִרְצֹנְכֶם

שאתה ואת מקריבים או מתפללים, אתם עושים זאת כמבקשים את הרצון שלכם ומקווים שבורא עולם יעתר לכם, ירצה ברצונכם.

כנלמד מפה ומהחומש רצון ישר וצדיק הן לרצון.

אין אדם שלא יחטא. גם הצדיק יחטא, ומשכך גם הצדיק מקריב וגם הצדיק מתפלל. ולמרות שחטא הצדיק הצדיק עדיין נחשב צדיק כדי שקורבנו יהיה לרצון.

יש הבדל בין הקורבן של הצדיק לקורבן הרשע מבחינה זאת:

בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת:

שקורבנו של הצדיק הוא לא מהתבואה הזאת:

תְבוּאַת רָשָׁע:

קורבנו של הצדיק הוא כקורבן הזה:

לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים:

יען כי:

וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב:

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ:

וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ:

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה

תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב:

וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב:

תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע

רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע:

וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע

רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים

שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן:

שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת:

וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן:

לֹא כֵן= לא יזרו דעת.

שפתי חכמים יזרו דכת ושפתי כסילים לא יזרו דעת.

ומפה הלאה מה על פי זה ומה לא ולהפך:

לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת

לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת (ופני) וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם:

וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם:

אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו

המשפטים האלה הם הצד השני של זה:

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: משלי שלושה עשר.

האב הזה:

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ

הוא כבן הזה:

אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו

האב הזה:

וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר:

הוא כבן הזה:

וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב:

פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב:

וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב:

פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה:

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים:

וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה:

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים:

בערבית אומרים "נווארת איל בית" נהוג לאמר זאת לבאים. אדם שבא למקום כל שהוא והוא ככה בא בכיף ואנשי המקום שמחים על בואו ומקבלים פניו בשמחה ואומרים לו- הארת את הבית.

טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ:

טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר:

מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ:

וּמְהוּמָה בוֹ:

כמו שיש שערוריא  באוצר הרב הזה, שאם יוודע מקור האוצר תהיה מהומה.. כמו אוצר שהוא גנבה, כמו אוצר שנצבר משוחד אם במתן שוחד ואם בקבלת שוחד בהמשך יש ביאור בדבר:

עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה:

האדם הזה שבצע בצע והביא הממון לבייתו למאכל ילדיו, ולרהיטים הנוחים שישנים ילדיו עליהם הוא אדם שהבצע שלו העכיר את ביתו, לעתים שלא לשפיטת החברה, לעתים באין דעת החברה מהו מקור הכסף היחיד שרואה אותך כאדם שעכר בייתו הוא בורא עולם:

ככתוב בתחילת מזמור זה:

בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים:

תחשבו על הגנב הפושע המועל המשוחד והמשחד וגם ההוא שישרוף את החנות אם לא תשלם לו פורטקשן. האדם הזה כספו הוא כסף טמא. והאדם הזה מתחתן באולם מפואר, עם כסף טמא מתחת לחופה טמאה.

טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ:

טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם:

מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ:

במילים עממיות, לעתים העיג'ה באדונס של העני נאכל יותר בהנאה מהסטייק פילה שאוכל העשיר, יש מצב שהעשיר יבוא לשכונה לאכול פלאפל בשניים עשר שקל כדי לחוות את הנאת העני שהוא רואה נהנה מהפלאפל והעני הזה שיראה את העשיר הזה שאיבד את ההנאה מהסטייק אנטריקוט לא יבין ת'סרט למה הוא, אם היה לו כסף היה הולך לאכול אצל מדינה מרק בשר תימני עם חילבה וסחוג ולחוח או פתות או אנא עארף.. בחמישים שקל...

אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב:

וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב:

אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן:

יש אדם שהוא כמו שאומרים סכסכן.. הוא שומע ריב ומלבה אותו, מתדלק אותו, מוסיף שמן למדורה והוא איש חימה.

לעומתו יש אדם השומע ריב ויבקש להרגיע כמו שאומרים ינסה להשכין שלום, ישפוך מים על המדורה- והוא אדם של ארך אפיים. לא מהיר חימה.

דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה:

וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה:

דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק:

וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה:

על המשל הזה:

יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: תהלים.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ:

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב:

וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ:

זה ברור.

אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת:

וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת:

אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב:

על משל אדם שיש לו כתם במכנסיים והוא לא שם לב האדם חסר הלב ששמח על הדבר עושה דחקה על הדבר וכולם צוחקים עליו...ויש את האדם הנבון שיבוא לאדם ויאמר לו יש לך כתם על המכנסיים ואז האדם מחליף מכנסיים או מנקה את הכתם.

זה כמו הילדה בכיתה שמלך הכיתה שם לה מצלמה בבית ומשדר לפייסבוק וכולם צוחקים עליה הנבון יאמר לה זאת וביחד ילכו למשטרה.

תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם:

וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם:

תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע:

תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע:

מַחְשְׁבוֹת:

על המשל הזה:

שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ: תהלים.

מה שבפה זה לא מה שבלב/מחשבות.

עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה:

וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה:

עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע:

זה ברור.

אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל– אורח החים שומר עליך לא ליפול מטה— לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה– משלי חמישה עשר..

לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ: משלי חמישה עשר.

הלץ הזה לא רוצה לשמוע עצת אמת, הוא רוצה לשמוע דברים שנח לו איתם, לפעמים האמת נכוחה לא נוחה לאדם, הוא מרגיש לא טוב עם עצמו:

לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ:

לכן הוא לא ילך לאדם הזה לקבל עיצה:

אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ:

וזה לא טוב:

מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת: משלי חמישה עשר.

זה כמו שמישהו אומר לך אתה עושה ככה וככה וככה וזה לא טוב, ואתה לא נח לך לשמוע שמישהו אומר לך שאתה לא עושה טוב וצריך לעשות ככה וככה ולמרות שזה נכון, אתה משליך את דבריו מאחריך.. וברבות הימים אתה מגלה שהדבר הזיק לך..

מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח:

אורח חים:

דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי: תהלים.

לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: תהלים.

כִּי בָם חִיִּיתָנִי:

ומשכך:

שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת:

לביאור:

אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה: משלי חמישה עשר.

אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל:

אורח החים שומר עליך לא ליפול מטה.

ולא רק היא מלמדת אותך לא להגיע בכלל למקומות האלה שמובילים למקומות האלה:

לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה:

מאוד מעניין לחשוב על כך מהבחינה הזאת:

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ: תהלים.

שגם אם לא תסור משם:

הִנֶּךָּ:

כמבואר:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח: תהלים.