כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם: משלי עשרים ושבע.
|
זה יותר כבד:
וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם:
|
משני אלה ביחד:
כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל:
|
על אותו משל:
אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה: משלי עשרים ושבע.
|
קִנְאָה יותר כבידה מ:
|
אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף:
|
על המשל כך הנמשל:
להבנה:
האכזריות היא סוג של תכונה שפועלת ממקום החימה, כמו מלחמה, קונפליקט וכו' לא כך הקנאה שגם היא מולידה אכזריות של המקנא, כדי להבין את ההבדל זה כמו שלעתים אנחנו לא שופטים אדם בכעסו, או נוטים להקל בדין שהדבר בעת כעס בעת איבוד שליטה (תלוי מה תוצאות אובדן השליטה), זה כמו שאנחנו לא שופטים חיילים שהרגו חיילים אחרים בעת מלחמה.
יש הבדל בין מלחמה עם הקנאי לבין במלחמה שנובעת מקונפליקט כזה או אחר יותר קשה להרגיע קנאה מלהרגיע כעס. יותר קל להגיע לשלום עם אויב ששורש הקונפליט אינו קנאה, הקנאי לרוב מבקש להכחיד את האדם שהוא מקנא בו זה כמו נסראללה שמעט לפני המלחמה סימן את כל מפת ישראל מדן ועד אילת כיעד כיבוש אותוו הדבר עם סינוואר, אותו הדבר עם משמרות המהפכה.
אותו הדבר גם פה:
המכה מכעסו של האוויל יותר כבדה וכואבת מאבן וחול שהושלכו עליך.
זה כמו שאתה נותן רובה מאג לילד קטן, רק שבמקרה הזה האוחז בנשק אדם בוגר אכזר, אדם קנאי, שאין לו כל עכבות, ואין משפט ואין דין ואין דיין. הוא עושה כרצונו, ואין ערכי מוסר כילד קטן שעוד לא למד. כמו חמאס בשביעי לאוקטובר. כמו חמאס שללא משפט הוציא להורג שבויים בהם גם אמא ושני בניה.
ויש המבקשים להפוך הסרט ולהאשים בזאת את ישראל. כל העולם נזעק מהחוק החדש של בן גביר, אך בעניין החמאס שהוציא להורג שבויים בהם תנוקות- שקט. מבקשים להרשיע את ישראל למען אלה יצדקו. במלחמה קורים דברים. גם טילים של צרפתים הרגו ילדים, יש הבדל מהותי בין זה לזה.
|