הפרסומת שמבטיחה “שירות 24/7” – ומפספסת את מהות החירות הישראלית
בפרסומת החדשה של אחת מחברות הביטוח, מוצגת פקידת שירות של חברה מתחרה כמי שמסיימת את יום העבודה שלה מוקדם — כנראה כבר בחמש. ברבע לשבע היא כבר “עושה דושה”, יושבת עם ילדיה לארוחת ערב, אמא נוכחת בבית. והמסר של החברה המפרסמת? אצלנו עובדים תמיד. אצלנו אין הפסקות. אצלנו “מתקדמים”.
עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ: תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר: הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם: תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן: יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב: תהלים.
אבל מאחורי ההומור והקריצה מסתתרת תפיסה מטרידה: זלזול באיזון חיים, זלזול בהורות, זלזול במנוחה — ובעיקר, זלזול בחירות האנושית.
בישראל לא עובדים שבעה ימים בשבוע — וזה לא במקרה
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּֽעֲשֶׂה מַֽעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שֽׁוֹרְךָ וַֽחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָֽתְךָ וְהַגֵּֽר: שמות.
המסורת היהודית והחברה הישראלית מבוססות על רעיון עמוק: האדם אינו מכונה. יש שבת. יש גבולות. יש זמן למשפחה. יש זמן לנשום.
הפרסומת מציגה את מי שמסיימת את יום העבודה בשעה סבירה כמי ש“לא מתקדמת”. אבל האמת הפוכה: חברה שמכבדת את עובדיה ואת לקוחותיה אינה מתגאה בכך שאנשים עובדים בה ללא גבולות. היא מתגאה בכך שהיא מאפשרת להם להיות בני ובנות חורין.
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: דברים.
שירות 24/7 הוא לא חדשנות — הוא עבדות מודרנית
כדי שמישהו יענה ללקוחות 24/7, מישהו אחר צריך לעבוד 24/7. כדי שחברה תתגאה בזמינות אינסופית, היא צריכה עובדים שאין להם לילה, אין להם שבת, אין להם בית.
האם זו באמת הקדמה שהחברה הישראלית רוצה לאמץ?
האם זו החזון של מדינה שקמה כדי לאפשר לאנשים לחיות בכבוד?
האמא שמוצגת כבדיחה — היא בעצם הסמל של מה שנכון
העובדת בפרסומת מסיימת מוקדם, מתקלחת, יושבת עם ילדיה לארוחת ערב. היא לא בדיחה — היא מודל. היא מייצגת את מה שהחברה הישראלית צריכה לשאוף אליו: איזון. נוכחות הורית. חיים שבהם יש זמן למשפחה, למנוחה, לבריאות.
הפרסומת לועגת לה, אבל למעשה היא לועגת לכולנו — לכל מי שמאמין שעבודה היא חלק מהחיים, לא כל החיים.
החירות האמיתית היא היכולת לכבות את הטלפון
המסר “להתקדם” שמציעה חברת הביטוח הוא מסר הפוך מהחירות. הוא מסר של זמינות אינסופית, של טשטוש גבולות, של עולם שבו אין לילה ואין שבת ואין מנוחה.
אבל בישראל, דווקא כאן, יש לנו מסורת שמזכירה לנו אחרת: “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך”. לא שבעה. לא עשרים וארבע שעות ביממה. לא בלי הפסקה.
אז מי באמת מתקדם כאן?
האם החברה שמתגאה בכך שעובדיה זמינים תמיד היא המתקדמת? או שמא המתקדמת היא דווקא החברה שמבינה שהאדם זקוק למנוחה, לשקט, לשבת, למשפחה?
הפרסומת אולי מצחיקה, אבל היא חושפת אמת מטרידה: יש מי שמנסה למכור לנו עבדות עטופה בנייר כסף של “חדשנות”.
ואולי הגיע הזמן שנאמר בקול ברור: אנחנו לא רוצים להיות זמינים תמיד. אנחנו רוצים להיות בני ובנות חורין.
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָֽׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַֽעֲשֽׂוֹת: בראשית.