אני לא בוחרת לכנסת, לא לראשות הממשלה, לא לראשות העיר– מיצוב מפלגה כזאת או אחרת- עלתה או ירדה בסקרים לא מפעיל אצלי רגש כל שהוא זה לא מבאס אותי ולא משמח אותי. אותו הדבר אם הקבוצה נצחה או הפסידה.. אין לי את הסרט הזה..

אני צופה בפוליטיקה מבחוץ — בלי פוזיציא.

אני לא בוחרת לכנסת, לא לראשות הממשלה, לא לראשות העיר. אני לא הולכת לקלפי. אני לא חלק משום צד פוליטי — לא ימין, לא שמאל, לא מרכז. העמדה שלי- ימין ושמאל רק חול וחול.

אני לא רואה את המציאות מהמקום של בוחרים. אני לא מתלבטת, לא שוקלת “למי לתת את הקול שלי”, ולא מחפשת מי מייצג אותי.

אני רואה את מה שקורה בזירה הפוליטית כמו שזה — AS IS.

מיצוב מפלגה כזאת או אחרת- עלתה או ירדה בסקרים לא מפעיל אצלי רגש כל שהוא זה לא מבאס אותי ולא משמח אותי. אותו הדבר אם הקבוצה נצחה או הפסידה.. אין לי את הסרט הזה..

אני רואה את השידורים, את המהלכים, את האחודים, את הפיצולים — כמו שהם. כשיש איחוד פוליטי, כמו זה בין בנט ולפיד, אני לא נרעשת. זה לא נוגע בי. אני פשוט רואה את זה קורה.

אני צופה בתקשורת  שלא ממקום פוזיציא. אני לא אוהדת מפלגה כלשהיא.

אני לא משתתפת במשחק — ולכן אני גם לא נסחפת לתוכו. אני רואה את המציאות כמו שהיא, בלי מסננים ובלי צורך לבחור צד. ככה אני רואה את הקורות כפי שנראים בתקשורת. ברור שיש לי מחשבות כמו למה ואיך ולמה ככה. אך לתקשורת אין השפעה עלי- ברור לי שאנחנו לא רואים אותו הדבר.